דוד אומר שהתועלת העיקרית במה שבאות עליו צרות היא להעלות אותו למדרגה שלא היה מגיע אליה בלעדיהן, עד שיגיע לרמה שעבודת ה' שלו, בין במלכות, בין במקדש, ובין בזמירות התהילים, נמשכת לנצח. ומתאים לאמרו כדי לזכור שהעיקר בחיים הוא קרבת אלוקים, ושהצרות מביאות אותנו לכך.
א לַמְנַצֵּחַ על המנגינות שדוד ניגן לה' עַל-נְגִינַת
לְדָוִד: ב העיקר שתשמע את שבחי שאני משבח בספר תהילים שִׁמְעָה
אֱלֹהִים רִנָּתִי ותשמע את תפילותי שתקנתי בו
כדי שיתפללו הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי: ג ואני הייתי בקצה הארץ החומרית רחוק ממך אבל כיון שמשם קראתי אליך מִקְצֵה הָאָרֶץ
אֵלֶיךָ אֶקְרָא כיון שמחמת הצרות נסתר ממני
רצוני בַּעֲטֹף לִבִּי אז כיוונת
אותי על ידם להתרומם ממדרגתי ולהגיע למקום מבטחים בְּצוּר-יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי: ד כי אתה היית המחסה שלי בכל גבהך כִּי-הָיִיתָ מַחְסֶה לִי והתבצרתי בגובה שלך מפני אויבי מִגְדַּל-עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב: ה עד שהגעתי למעלה שאהיה בבית המקדש לעולם כיון שיוקם על ידי בני אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים ואהיה נסתר בכנפיך העליונות בעולם הבא באופן תמידי אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ
סֶּלָה: ו כיון שאתה שמעת לנדרי שנדרתי לבנות לך את המקדש כִּי-אַתָּה
אֱלֹהִים שָׁמַעְתָּ לִנְדָרָי ולכן נתת
לי ירושה את המלכות שגם בני יהיו יראי שמך[1] נָתַתָּ יְרֻשַּׁת יִרְאֵי שְׁמֶךָ: ז ועל ידי זה תוסיף ימי מלך על ימי מלך למלכות אחת ארוכה יָמִים עַל-יְמֵי-מֶלֶךְ תּוֹסִיף ושנותי ימשכו כמו שנות הדורות כי בכולם ימלכו בני שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ-דֹר וָדֹר: ח ועל ידי זה ישב לעולם המלך מבני לפניך לעשות רצונך יֵשֵׁב עוֹלָם
לִפְנֵי אֱלֹהִים כיון שאתה מזמן[2] חסדך שימלוך, ויחד עם זה אמיתך שיהיה ראוי לזה, וישמרוהו מהאויבים
וישמרוהו מהחטא שאם יחטא יענש על ידי האויבים עד שישוב[3] חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ: ט וכמו שהמלכות תמשך לעד כן זמירותי שזמרתי לך ימשכו עד עולם הבא כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד ונדרי יוקרבו לך כל יום בעולת התמיד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם:
[1] פרוש נוסף: נתת לי את המלוכה ירושה כל זמן שיהיו בנַי "יראי שמך", שאז תתבטא בפועל.
[2] "מן" בארמית פרושו לזמן. עוד אפשר לפרש "למנות", שגם הוא מאותו שורש בארמית.
[3] כמו שנאמר: "הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם: אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם: וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ" (שמואל ב' ז).