המזמור מדבר על כך שלעתיד לבוא כל העמים ישבחו את ה', ועם ישראל יֵדע אז לשבח ולהודות גם על הצרות שעשה לנו[1]. ומתאים לאמרו כשבח לה' ששולט בכל העולם, וגם לבטוח שכל הצרות שיש עכשיו נצרכות; וסופו מתאים גם להודאה על נס פרטי.
א לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר לעתיד לבוא כל הארץ תכיר את גדולת ה' ותשבח אותו בקול גדול הָרִיעוּ
לֵאלֹהִים כָּל-הָאָרֶץ: ב ותפרטו את הכבוד של הופעתו שאתם רואים בעולם זַמְּרוּ
כְבוֹד-שְׁמוֹ ותשימו את מה שאתם מהללים
אותו, ככבוד שלכם. שבכבודו אתם מתכבדים שִׂימוּ כָבוֹד
תְּהִלָּתוֹ: ג ותאמרו לאלקים שמעשיו גורמים שיראו ממנו אִמְרוּ
לֵאלֹהִים מַה-נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ וכל כך אי אפשר לשנותו שמתגלה
למפרע שגם אויביו שמשו למטרתו וכחשו למעשה למה שהם אויביו בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ: ד ואז כל הארץ יקבלו את מלכות ה' עליהם כָּל-הָאָרֶץ
יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ ויפרטו את הופעתך שיראו בעולם וִיזַמְּרוּ-לָךְ ויפרטו גם
לכל הדורות הבאים שידעו לקרוא בשמך על מה שרואים בעולם יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה: ה ואז ילכו באופן אקטיבי[2] ויסתכלו גם על מה שעשה ה' בעבר לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת
אֱלֹהִים וילמדו שעשה מעשים מייראים
לבני אדם הנובעים ממידותיו[3] ואפשר ללמוד מהם למפרע עליו נוֹרָא עֲלִילָה
עַל-בְּנֵי אָדָם: ו על מה שקרע את ים סוף הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה וחצה לבני ישראל את הירדן בַּנָּהָר
יַעַבְרוּ בְרָגֶל ומטרת כל זה היה לטובתינו לתת
לנו את הארץ שָׁם נִשְׂמְחָה-בּוֹ: ז וילמדו שכבר עכשיו הוא מנהיג את העולם בכח[4] לפי רצונו מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם ומשגיח גם על הגויים לפי הצורך עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה שהסרים מהדרך לא יוכלו להתרומם על אחרים באופן תמידי אלא רק לפי מה
שמאריך להם אף[5] הַסּוֹרְרִים אַל-(ירימו) יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה: ח ואז תברכו כל העמים את ה' שהשגיח על עם ישראל בָּרְכוּ עַמִּים
אֱלֹהֵינוּ ותאמרו בקול את שבחיו על מה
שעשה לישראל אף שזה היה נגדכם וְהַשְׁמִיעוּ
קוֹל תְּהִלָּתוֹ: ט שלמרות כל הצרות שעברו עלינו שם כל הזמן את נפשנו בצד החיים ושמר
עלינו הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים ולא נתן לנו להכשל ולפול כלל[6] וְלֹא-נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ: י (אבל עם ישראל ידע להודות על יותר מזה) שנדע שגם הצרות היו לצורך
כיון שבדקת אם יש בנו חטאים כִּי-בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים וכיון שהיו, זיקקת אותנו מהם כמו שמזקקים כסף מהסיגים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף-כָּסֶף: יא שלפעמים היה די להכניס אותנו בצרה ללא מוצא ואז נסיר את הסיגים הֲבֵאתָנוּ
בַמְּצוּדָה ולפעמים יותר מזה שהגבלת את
כח מותנינו שלא נצליח להלחם[7] שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ: יב ולפעמים יותר מזה היה צריך שאדם, למרות שחסר סיכוי מולך, ישלוט בנו הִרְכַּבְתָּ
אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ ולפעמים יותר מזה שנבוא באש
ההריגה ובמי הגלות כמו שצורפים כסף באש ומחזקים אותו במים בָּאנוּ-בָאֵשׁ וּבַמַּיִם והוצאת אותנו מכל הצרות האלו עם יתרונות שלא היו לנו קודם, שקיבלנו
מזה את צורכנו האמיתי וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה: יג ולכן עם ישראל בייחוד ידע לבוא למקדש עם עולות על זה אָבוֹא בֵיתְךָ
בְעוֹלוֹת ולהביא את נדריו, שידע להשיג
קרבת אלוקים מכל הצרות שהיו אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי: יד שנדרנו לך בזמנים הקשים וזה הופך אותם עצמם לחלק מקרבת אלוקים אֲשֶׁר-פָּצוּ
שְׂפָתָי וְדִבֶּר-פִּי בַּצַּר-לִי: טו ואעלה אותם לך כעבודת אלוקים שנמחים העולות על המזבח בשבילך עֹלוֹת מֵחִים
אַעֲלֶה-לָּךְ ועשן האילים עולה אליך לריח
ניחוח עִם-קְטֹרֶת אֵילִים וגם אביא זבחים כדי שיבואו אנשים לשמוע את השבחים כענין קרבן תודה אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם-עַתּוּדִים וכל זה אביא באופן תמידי שתמיד אודה לך על הטובות האלו סֶלָה: טז ואז יעשו יראי האלוקים באמת, מכל העמים מעשה ויבואו לשמוע מה שאנסח לְכוּ-שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל-יִרְאֵי אֱלֹהִים וללמוד את הטובה שעשה עם נפש עם ישראל על ידי הצרות, שזה רק יראי
אלוקים יכולים להבין אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי: יז שכל הדורות קראתי אל ה' בפי אֵלָיו פִּי-קָרָאתִי וכפועל יוצא של התפילה זה גרם שהתרוממתי למעלה גדולה יותר וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי: יח וגם לענין קבלת התפילה, אם חשבתי בליבי מחשבה רעה שה' אדוננו[8] לא ישמע את התפילות והוא נעלה מכדי להשגיח ולכן לא עונה אָוֶן
אִם-רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי: יט גיליתי שבניגוד למה שחשבתי שמע תמיד וקיבל את התפילה בזמן המתאים אָכֵן שָׁמַע
אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי: כ ועל זה נברך את ה' בפני כל יראי האלוקים בָּרוּךְ אֱלֹהִים על עצם מה
שאיפשר לנו להתפלל שזה מעלה בפני עצמה אֲשֶׁר
לֹא-הֵסִיר תְּפִלָּתִי וגם נתן
לנו חסדו להושיע אותנו בסופו של דבר וְחַסְדּוֹ
מֵאִתִּי:
[1] קשה לחבר את חלקו הראשון של מזמור זה, עד פסוק יג, עם חלקו השני. הסבר שונה ומענין נמצא במלבי"ם.
[2] "הליכה" מושאלת כאן למעשה אקטיבי.
[3] "עלילות" הן מעשים הנובעים מהמידות.
[4] "מלך" – לפי המלכת המונהגים. "מושל" – שולט בכח גם נגד רצון המונהגים.
[5] פרוש נוסף: את כל זה ילמדו העמים ממה שיראו את קריעת ים סוף, שמראה שה' מושל גם בים, ומשגיח גם על המצרים, וכיון שסרו מרצונו, לא נתן להם שלטון תמידי, אלא הטביע אותם אחרי 210 שנים.
[6] פרוש נוסף: על ידי הצרות, ה' שם את נפשנו בחיים האמיתיים, ולכן גם לא נתן לרגלנו ליפול, בניגוד לשאר העמים. וזה מסביר למה, למרות שקרע לנו את הים, נתן לנו גם ייסורים.
[7] "מועקה" פרושה הגבלה כמו בפסוק "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב, ח).
"מותן" משמשת משל לכוח והזדרזות, מפני שמי שרץ מהר חוגר בכח את מותניו, וגם משל לכוח צבאי, מפני שחוגרים את החרב במתניים.
[8] דוד מדגיש שה' אדון שלנו, כיון שדבריו היו כעין חוצפה כלפי שמיא.