המזמור[1] אומר שעיקר הישועה היא כדי שנודה לה' ונפרסם את שמו, ולכן אף שבגלות איננו ראויים להינצל, מבקש שה' יציל אותנו ואז נוכל להודות לו. ומתאים לאמרו לבקש ישועה מהגלות; ועל פי המשמעות הפשוטה של המילים, מתאים להודאה על הצלה פרטית, וגם למי שחושש מזקנה.

א אנחנו שייכים לך ולכן מוגנים אצלך[2] בְּךָ-ה' חָסִיתִי והעיקר שלא נתבייש לעולם הבא אַל-אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם:  ב אבל כיון שאתה עושה הטוב והישר תשמור אותנו לך גם בעולם הזה ותוציא אותנו מהגלות בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי ואנחנו יודעים שכבר קודם שקראנו תכין עצמך לקריאתנו והישועה תהיה מוכנה קודם, כיון שהצרה באה להועיל לנו הַטֵּה-אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי:  ג ועל ידי זה תהיה לפעמים מקום חזק להתגונן בו, ומקומנו הקבוע בהיותנו בארץ, ולבוא אליו לקרבת אלוקים בבית המקדש הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא וגם כשאיננו בארץ ואתה לא מגן עלינו גם אז ציוית את הצרות לבוא עלינו כדי להושיענו מהחטא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי כיון שמצד אחד אתה חוזקנו ומצד שני מקום שאפשר לצוד אותנו בו כדי להושיענו על ידי כך כִּי-סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה:  ד ומבקשים שבסופו של דבר תציל אותנו גם מהרשעים הפוגעים בנו אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע וממה ששולטים בנו עמים שעושים רק לפי הרווח שלהם ולא לפי האמת ומעוותים משפט[3] מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ:  ה כי גם כשאיננו רואים אותך, אליך אנחנו מקווים שאתה האדון שלנו כִּי-אַתָּה תִקְוָתִי [קרי אד-ני אלוקים] אֲדֹנָי ה' ובך אנחנו בוטחים עוד מהזמן שהיינו בארצנו קודם שחטאנו[4] מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי:  ו וכבר כשנוצרנו במצרים נשענו עליך בצרתנו עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן ואתה הוצאת אותנו משם[5] מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי ומאז אנחנו מהללים אותך תמיד על זה וזוכרים את יציאת מצרים בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד:  ז ומניסי יציאת מצרים היינו, עם ישראל, מופת לכל העמים על השגחתך ומציאותך כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים וגם היום אתה מחסה לנו שלא נשתנה ונמשיך להיות עמך וְאַתָּה מַחֲסִי-עֹז:  ח ולכן בכל מה שנאמר אנחנו מהללים אותך, גם על הטובה וגם על הרעה יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ ויודעים לשים לב לטובות שאתה עושה לנו כל יום ומוסיפים את זה על הניסים הגדולים כָּל-הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ:  ט ולכן מבקשים שלא תרחיק אותנו כשהתרגלנו בעבירות ונגדשה הסאה אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה ולא תשאיר אותנו בגלות כשעזב אותנו כוח צדקותנו שהיינו מוגנים על ידו כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל-תַּעַזְבֵנִי[6]:  י כי זה מה שחשבו אויבינו שרוצים להשמידנו כִּי-אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי והמנסים לקחת את נפשנו לצד שלהם להיות כמותם הסכימו כך מצד חכמתם וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי נוֹעֲצוּ יַחְדָּו:  יא שנראה שה' עזב אותנו לגמרי בגלות לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ ולכן אפשר לרדוף אותנו בגופנו ולתפוס אותנו בנפשותינו שנהיה כמותם רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כי ה' לא יציל אותנו לא מזה ולא מזה כִּי-אֵין מַצִּיל:  יב אבל אנחנו לא חושבים כך ומבקשים שלא תרחק נפשנו מקרבת אלוקים אֱלֹהִים אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי ותשגיח עלינו ותמהר לעזור לנו מהם לפני הקץ אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי (חישה) חוּשָׁה:  יג ויראו המנסים להכשיל את נפשנו[7] שטעו ויבושו וממילא לא יהיו יותר כי אי אפשר להטות את נפשנו ממך יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי ואלו שרוצים להרע לנו יחורפו על ידי הכל מצד מה שיקרה להם וירצו להעלם ושלא יראו אותם עוד כשיראו את כבודנו יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי:  יד וגם כשתושיע אותנו נמשיך לצפות לך ולא נסתפק במה שטוב לנו וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל ונוסיף לספר גם את הטובות שתעשה לנו אז וְהוֹסַפְתִּי עַל-כָּל-תְּהִלָּתֶךָ:  טו ובפינו ננסח שעשית איתנו גם בגלות את האמת והנכון פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ ושגם אז כל יום הושעת אותנו מצרות רבות שלא באו עלינו כָּל-הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ ואיננו יודעים לספור אותם כי אין איך לדעת כל מה שנמנע ממנו כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת:  טז וגם כשנתנהג בעולם בגבורתנו וננצח בכוחנו לא נשכח שאתה אדוננו הנותן לנו כח לעשות חיל אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת [קרי אד-ני אלוקים] אֲדֹנָי ה' ונזכיר רק את צדקתך שעשית במה שנתת לנו כח ולא נתפאר בכוחנו אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ:  יז ומה שלימדת אותנו את השגחתך כשהיינו בסדר ועשית לנו ניסים בארץ אֱלֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי לא נשכח מאיתנו וגם בגלות אנחנו מספרים את הניסים ההם וְעַד-הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ:  יח ולכן גם כשהעם מגיע להזדקן בעבירות וכוחו נלקח ממנו וְגַם עַד-זִקְנָה וְשֵׂיבָה אל תעזוב אותנו ונשאר עמך אֱלֹהִים אַל-תַּעַזְבֵנִי עד שתגיע הגאולה ונוכל לספר את הניסים החדשים שראינו שבאים ממך[8] לדורות הבאים כמו שקיבלנו מהדורות הקודמים את הניסים שלהם עַד-אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר ולכל מי שיבוא אחרינו את הגבורות שתעשה לנו לְכָל-יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ:  יט ועוד נספר שגם הגלות עצמה היתה בצדק ולפי האמת והנכון לפי המבט של השמים שהם המטרה וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד-מָרוֹם שעשית לנו תהליכים גדולים שלא רק נוושע אלא גם נהיה ראויים לזה אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת ובזה מי כמוך שמעניש ומציל יחד שזה מראה שהעונש היה לטובתנו כמו התשועה[9] אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ:  כ שהראית לנו הרבה צרות ורעות שיאיימו עלינו שנראה כאילו באות לפגוע בנו לגמרי אֲשֶׁר (הראיתנו) הִרְאִיתַנִי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת ועל ידי זה תשיב אותנו בתשובה ותחייה אותנו לעולם הבא תָּשׁוּב (תחיינו) תְּחַיֵּינִי וגם מהגלות תעלה אותנו חזרה למעמדנו וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי:  כא ותרבה כבודנו וכוחנו יותר ממה שהיה תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי ובזה תתהפך המגמה ותנחם אותנו גם על הרעות שהיו וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי:  כב ואנחנו מול זה נודה לך בניגון שמביע את הכונה המלאה שלא ניתנה להאמר גַּם-אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי-נֶבֶל על האמת שעשית לנו במה ששמת אותנו בגלות להצילנו מהחטא אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי ונפרט בניגון של שמחה אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר את מה שיצא מהצרות שאתה מקדש את ישראל להיות לך קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:  כג ומה שנוכל להביע במילים זה שבח לך על מה שאפשר לפרט, שזה גדולתך וישועתך תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה-לָּךְ ועל עצם מה שהצלת את נפשותנו מהגלות וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ:  כד ונפרט לעומק את המשמעות של זה לכל יום ויום גַּם-לְשׁוֹנִי כָּל-הַיּוֹם שנוציא בפינו עד כמה כל מעשיך לפי האמת והנכון תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ עד שלא רק שהצלת אותנו אלא גם נענשו הרוצים ברעתנו ולא השיגו דבר והכל התנהל לפי הצדק כִּי-בֹשׁוּ כִי-חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי:

[1] את המזמור הזה פשוט יותר לפרש כדברי דוד על עצמו. אבל נראה יותר לפרשו על כל עם ישראל, מכמה סיבות: א) המזמור אינו מתחיל ב'מזמור' וכדומה, ובדרך כלל זה אומר שהוא המשכו של המזמור הקודם, שפרשנו על כל ישראל. ב) עניינו דומה מאוד לשני המזמורים הקודמים, שהיו על כל עם ישראל. ג) כל המזמורים שבסוף הספר השני מדברים על עם ישראל ועל הישועה מהגלות (על זה אפשר לענות, שכיון שדוד הוא מלך ישראל והוא רוצה לדבר על שלמה בנו במזמור הבא, הוא מזכיר כאן את ישועותיו, שהן חלק מישועת הכלל). ד) קשה להבין בדרך הפשט מדוע דוד חושש שה' ישליך אותו לעת זקנה, וכי זקנה היא דבר רע בעיני ה'? ולכן יותר נוח לפרש שהכוונה לעם ישראל.

[2] פסוקים א-ג לקוחים בשינויים מסוימים מפסוקים ב-ג של מזמור לא. שם מדובר על כך שלפעמים דוקא מה שנראה לאדם כרעה הוא הצלתו, כגון כשצריך להצילו על ידי יסורים מהיצר הרע, וכן כאן מדובר על כך שהגלות עצמה מצילה שלנו מחטאינו.

[3] פרשתי "חומץ" כ"חומס", כמו בפסוק "דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (ישעיהו א, יז). אפשר לפרשו גם כ"מוחץ" בסיכול אותיות.

[4] פרשתי במזמור הזה את הנעורים כזמן שיש לנו כוח לעבוד את ה', ואת הזקנה כזמן שתשש כוחנו לעבוד את ה' והורגלנו בעבירות.

[5] "גוזי" מלשון גזיזה.

[6] אם נרצה לפרש לפי הפשט, שמדובר על דוד עצמו, צריך להסביר את ענין הילדות והזקנה כך: הרשעים מודדים את העולם לפי הכוח, ודוד בא לומר שה' אינו מושיע את האדם לפי הכח הפיזי אלא לפי מה שטוב ונכון, וכמו שהושעת אותי בלידה, כשלא היה לי כוח מעצמי כלל, כך תושיע אותי בימי הזקנה, כשאין לי כח להושיע את עצמי, ומזה יראו הכול שה' אינו מודד אדם לפי כוחו.

[7] "שטן" – מכשול, כח מתנגד.

[8] "זרוע" של ה' משמעותו מעשה שרואים שהוא בא מה'.

[9] וכן אנחנו אומרים בתפילה "מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה".