המזמור שואל למה שיבת ציון בבית שני לא תהיה הגאולה הכללית, וישובו כל הגלויות[1]? ועונה שלשם כך צריך את זכות ישראל, שתהיה בסיס הגאולה, ועל גבי זה יבוא השפע מאת ה'. ומתאים לאמרו לבקש על הגאולה.
א לַמְנַצֵּחַ
לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר: ב הרי כבר התרצית לארץ ישראל להשיבה לידינו רָצִיתָ ה'
אַרְצֶךָ והחזרת את הדור שנשבה לבבל שַׁבְתָּ (שבות) שְׁבִית יַעֲקֹב: ג ואם כן כבר נשאת עליך את עיוות המחשבה שלהם אף שלא שבו לגמרי נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ והסתרת
את חטאיהם שעשו בפועל, באופן תמידי ומהותי, אף שלא התכפרו לגמרי כִּסִּיתָ כָל-חַטָּאתָם סֶלָה: ד וכבר הפסקת להיות בצד השני מאיתנו אלא אתה פועל לטובתנו אָסַפְתָּ
כָל-עֶבְרָתֶךָ וכבר חזרת בך מכעסך עלינו הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ: ה אם כן למה לא תשיב את כל הגלויות ותביא לנו את הישועה המוחלטת שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ ותבטל את מצב הכעס הקבוע שיש במה שרוב ישראל בגלות וְהָפֵר
כַּעַסְךָ עִמָּנוּ: ו שהרי לא תעניש אותנו עד עולם הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף-בָּנוּ ולא ימשך כעסך בכל הדורות תִּמְשֹׁךְ
אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר: ז שהרי הבטחת שתחזור לחיות את העם ואם כן לא יהיה לעולם הֲלֹא-אַתָּה
תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ ויהיה דור שבו ישמחו עמך
בישועה וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ-בָךְ: ח אם כן הראה כבר לנו, בדור הזה, חסד גמור הַרְאֵנוּ ה'
חַסְדֶּךָ ותתן כבר לנו את הגאולה השלמה וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן-לָנוּ: ט ועל שאלתי אקשיב לשמוע מה יענה ה' שיש בו הרי כח להציל אֶשְׁמְעָה מַה-יְדַבֵּר הָאֵל ה' ותשובתו שהוא יצווה את השלום המוחלט לעמו כשיהיו עמו חסידיו ויעבדוהו
יותר מחובתם כי ירצו לעבדו כִּי יְדַבֵּר
שָׁלוֹם אֶל-עַמּוֹ וְאֶל-חֲסִידָיו שאז
גם כשישיב אותם לארץ לא יחזרו להרשיע כיון שידעו שזה נגד רצון ה' וְאַל-יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה: י ואם כן קרובה הגאולה אלא שצריך שנירא מפניו אַךְ קָרוֹב
לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ ואז נשכון חזרה בארץ בכבוד
כיון שהגאולה תגיע לנו מצד מעשינו לִשְׁכֹּן
כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ: יא ובזה יפגש החסד שיעשה ה' בגאולה יותר מכדי זכותנו, עם האמת שהגאולה
תגיע לנו חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ ואז יוכל הדבר הנכון והטוב להיות השלום. כי כל עוד איננו ראויים,
נכון שלא יהיה לנו טוב כדי שנשוב בתשובה צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ[2]: יב ואמת צריכה דווקא להתחיל בעבודתנו מהארץ אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח והצדק משקיף עליה מרחוק לפי
ההגיון של השמים לראות מתי ראוי שיבוא השלום וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף: יג ואז כיון שהתחלנו להצמיח את האמת יתן ה' לנו את הרצון הטוב כנמשל
מגשם גַּם-ה' יִתֵּן הַטּוֹב ואז
אנחנו ניתן אמת גדולה יותר ונתקרב אליו יותר כשיעזור לנו לעבדו וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ: יד וכיון שהצדק ילך לפני ה' בדרך הגאולה בזכות מעשינו צֶדֶק לְפָנָיו
יְהַלֵּךְ יצא ה' להתחיל אותה וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו:
[1] ומדוע חזרו אז רק חלק מהגולים מיהודה לבבל, ואילו עשרת השבטים לא חזרו מגלותם שנמשכה עוד זמן רב קודם?
[2] אמר "נשקו" ולא רק "נפגשו", כי "חסד ואמת" הם הפכים, בדרך כלל, ולכן צריך להתאמץ שיפגשו, אבל ה"צדק" עניינו ה"שלום" המוחלט, וכיון שהם קרובים אלא שנאלצו להתרחק, מתאימה בהם "נשיקה", שמשמעותה בתנ"ך היא קירבה.