המזמור מפרט את השבח לה' על הנהגתו את ישראל, כפי שהעמים כולם ישבחו בזמן הגאולה. ומתאים לאמרו כשבח על הגאולה, ועל הקשר שבין גאולת עם ישראל להתקבצות כל העמים לעבוד את ה'.
א מִזְמוֹר בזמן הגאולה יבוא לה' שבח שלא נשמע עוד עד אז שִׁירוּ לה' שִׁיר חָדָשׁ כי עשה לישראל ניסים כִּי-נִפְלָאוֹת
עָשָׂה והושיע את עם ישראל בהופעה גלויה
שלו שרואים שבאה ממדרגת הקדושה הוֹשִׁיעָה-לּוֹ
יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ[1]: ב וה' הודיע מראש ביד הנביאים שיושיע את ישראל הוֹדִיעַ ה' יְשׁוּעָתוֹ והראה את צדקתו שמקיים להם הבטחתו, לעיני כל העמים שלא יצטרכו ישראל
לספר להם אלא יראו בעצמם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ: ג במה שזכר להם את החסד שנשבע להם ואת מה שהם סמכו עליו כל דורות הגלות[2] זָכַר חַסְדּוֹ
וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל ולכן ראו
עד קצות הארץ את הישועה שה' עושה לעם ישראל שמשגיח עליהם רָאוּ כָל-אַפְסֵי-אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ: ד ואף שבמזמור הקודם הארץ פחדה, על הניסים של עם ישראל היא תשמח. ולכן
יריעו כל הארץ לקבל את ה' למלך עליהם הָרִיעוּ לה'
כָּל-הָאָרֶץ ועל זה יפתחו פיהם וישבחו
ויפרטו את גדולת ה' פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ: ה וכיון שיקבלו את עולו ויתעורר הרגש לעבוד את ה' לפי הניסים שראו
בעיניהם, השבח יהיה בשמחה על ידי כלי נגינה מעל מה שאפשר להביע במילים זַמְּרוּ לה'
בְּכִנּוֹר וכיון שישבחו כך יתעלו לדעת
לפרט את השבח הזה גם במילים יחד עם הנגינה בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה: ו ועל ידי תקיעה בחצוצרות ושופר יתקבצו סביב ה' לקבל מלכותו עליהם בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה': ז וזה יקיף את כל עמי הגלות המשולים לים יִרְעַם הַיָּם
וּמְלֹאוֹ ואת כל העולם המיושב תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: ח והעמים היושבים על הנהרות יביעו שמחתם[3] נְהָרוֹת
יִמְחֲאוּ-כָף וכל הממלכות הגדולות יתקבצו
יחד לשבח את ה' מלכם יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ: ט ואף שעצם התגלות ה' הזו על העולם תהיה משפט לשאר העמים לִפְנֵי-ה' כִּי
בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ הרי ישפוט
את העולם המיושב לפי המתאים לו ולא כנקמה יִשְׁפֹּט-תֵּבֵל
בְּצֶדֶק וינהל על ידו את העמים בדרך
הישרה והטובה וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים[4]:
[1] כמו שנאמר על הגאולה: "וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי" (ישעיהו סג, ה).
[2] פרוש נוסף: זכר את החסד שישראל עשו כל הדורות כמו שנאמר "נוצר חסד לאלפים" ואת אמונתו על הברית שכרת להם ומשני אלו יחד הביא להם את הישועה.
[3] מדגיש את הנהרות לבדם או מצד שהם הממלכות שהיינו אצלם בגלות, מצרים, אשור ובבל, או מצד שהעמים היושבים על הנהרות רחוקים מדעת אלוקים כיון שאינם זקוקים לגשם, ואפילו הם יקבלו מלכותו.
[4] וכן נאמר במזמור ט: "וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים".