זהו המשך המזמור הקודם – ברכה לה' על הנהגתו את העולם בדרך הטבע ועל הבריאה[1]. ומתאים לאמרו לשבח את ה' על עולם הטבע ועל הבריאה.
א וזו הברכה שתברך נפשי את ה' כמו שאמרנו במזמור הקודם בָּרְכִי
נַפְשִׁי אֶת-ה' שאתה ה' בורא העולם ומנהיגו
שמשגיח עלי ושאני עובד אותך ולכן יודע לשבח אותך גם כשאתה נסתר ה' אֱלֹהַי אינך רק
בשמים אלא מעשיך הולכים מרום השמים ועד תחתית הארץ ובזה הם גדולים גָּדַלְתָּ מְּאֹד והרגשת
רושם גדולתך הבלתי מוסברת והמוסברת על ידי כל הפרטים שבעולם הם לבוש לך להתגלות על
ידם בעולם[2] הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ: ב (ומצד בריאת השמים) אתה נראה בעולם על ידי אור שבעת הימים המגלה אותך
דרך התורה עֹטֶה-אוֹר כַּשַּׂלְמָה ומסתיר
עצמך מהעולם על ידי רקיע השמים נוֹטֶה שָׁמַיִם
כַּיְרִיעָה: ג ומגלה עצמך בעולם דרך המים שהעננים הם כתקרה תחתונה בין הבית לעליה הַמְקָרֶה
בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו ועל ידם
עצמם מסתיר את עצמך בענן וערפל. ומופיע על ידי העננים כששולח את המים או מונע אותם[3] הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ ופועל
בעולם דרך הרוח וההנעה שאתה שולח לדברים[4] הַמְהַלֵּךְ עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ: ד ורוחות העולם הם שליחיו לזה להביא את העננים למקום שרוצה ולהרחיקם
מהמקום שרוצה עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת ומשרתיו להעלות את העננים בחורף או למנוע אותם בקיץ הם השמש והחום
שפועלים תמיד מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט: ה (ובבריאת הארץ) ביסס אותה על תכונות שיקיימו אותה יָסַד-אֶרֶץ
עַל-מְכוֹנֶיהָ והם ממשיכות לפעול כל ימי
הארץ[5] בַּל-תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד: ו שבזמן הבריאה היתה כל היבשה תהום שהמים מכסים אותם[6] תְּהוֹם
כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ והתכונה
הזו קיימת גם אחר שנבראו ההרים ונקוו המים שבזמן המבול כיסו המים גם את ראשי ההרים עַל-הָרִים יַעַמְדוּ-מָיִם: ז וכיון שציוית בבריאה שיקוו המים נסו ונכנסו לים בלבד מִן-גַּעֲרָתְךָ
יְנוּסוּן וכך ממשיך גם היום שכשיורד
גשם שמלווה בקול רעם הם ממהרים דרך ערוצי הנחלים לשוב אל הים ולא נשארים לכסות את
היבשה מִן-קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן: ח ובבריאה כדי לקבץ אותם עלו ההרים וירדו הבקעות[7] יַעֲלוּ הָרִים
יֵרְדוּ בְקָעוֹת שעל ידי זה נוצרו הימים אֶל-מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם: ט וגם היום אין הים חוזר ומציף את העולם כיון ששמת לו את החול גבול[8] גְּבוּל-שַׂמְתָּ
בַּל-יַעֲבֹרוּן בַּל-יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ: י ומה שהמים נמצאים במקום אחד אינו מונע מהחיים על היבשה את המים שהם
צריכים כי יצר מעינות שזורמים בנחלים ומביאים מים למרחקים הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים ומשקים גם את כל הצומח שבין ההרים ובגאיות בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן: יא ועל ידם נותן כל צורכם לחיות השדה יַשְׁקוּ
כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי וגם חיות המדבר שצמאות בדרך כלל יש להם מדי פעם מעין לרוות את צמאונם יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם: יב וגם העופות ישכנו ליד המים עֲלֵיהֶם עוֹף-הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן וממקומות הקינון ישמיעו קולם[9] מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ-קוֹל: יג ואת ההרים עצמם שלא זורמים בהם מי הנחלים משקה מהמים הבאים מהעננים
מעליהם מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו ועל ידי שמשקה את כל העולם מתחיל את מחזור החיים במה שמצמיח את
הצמחים עד שכל מי שאוכל בארץ אוכל את תוצאת מחזור המים מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ: יד שעל ידו מצמיח את העשב החדש כל שנה שאותו אוכלות החיות הצמחוניות מַצְמִיחַ חָצִיר
לַבְּהֵמָה ויחד איתם גם דגנים שהאדם
אוכל, ועוד עוזרים לו מצד שצריך לאכול לחם בזעת אפיו לתקן את החטא וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן-הָאָרֶץ: טו וגם מותרות החיים נותן כך ה' לאדם, שמגדל לו גפנים שיינם ישמח את
לבבו חסר הסיכוי[10] וְיַיִן
יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ ושמן לסוך שנראות פניו כשמח לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן והלחם עצמו לא רק מזין גם תומך ומחזק את רצונו וכוחו[11] וְלֶחֶם לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד: טז וחוץ מהצמחת העשב ועצי הפרי גם העצים שהאדם לא מטפל בהם אלא רק ה',
יקבלו צורכם מהגשם יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' וגם הארזים הגדולים שבלבנון מקבלים מהגשם כל צורכם אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע: יז ועוד על ידי זה יצר מקומות קינון לצפורים אֲשֶׁר-שָׁם
צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ וכן לעופות הנודדים[12] חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ: יח וכן הצוקים שברא שגבוהים על סביבתם הם מקום מגורים ליעלים שלא יצודו
אותם הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים ולשפנים ברא מחסה דוקא בין הסלעים מצד קטנם כך שלכל חיה סידר את מקום
ההגנה שלה סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: יט ובמאורות שנבראו יש יתרונות נוספים חוץ מעצם האור במה שעל פי הירח
יודעים את החודשים עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים ועל פי השמש השוקעת תמיד במערב יודעים את הכיוונים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ: כ ויש תועלת בחושך ולא רק באור כי כיון שהבדיל בין האור ובין החושך
נוצר זמן שבו יכולות לפעול חיות אחרות תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה וחיות היער יכולים לפעול בו בזמן שאחרות ישנות בּוֹ-תִרְמֹשׂ כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר: כא ואז שואגים האריות ובזה הם כמו כל הבריאה שעם כל גבורתם מבקשים מה'
שיזמן להם טרף[13] הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל
אָכְלָם: כב וכשזורחת השמש חוזרים למאורותיהם ולא מאימים על חיות אחרות שפעילות אז
תִּזְרַח
הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל-מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן: כג ואז יכול האדם לצאת להשיג את מה שצריך יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ ולעצם
המלאכה שהוא צריך לעסוק בה, מצד "בזעת אפך תאכל לחם", כל יומו וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב: ויכולים לחלוק אזור אחד עם
חיות הטרף בלי להכחיד זה את זה כד ולא שישנם מעטים כאלה אלא מכל מה שברא ה' ברא פרטים רבים וסוגים רבים
מאוד מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' ולמרות זאת כל פרט עשוי בחכמה וגם קיבוצם יחד כך שלא יכחידו אחד את
השני ותהיה מחיה לכולם כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ עד שבכל מקום שתביט בארץ תראה את מעשי ה' המיוחדים לו ומגלים אותו[14] מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: כה ולמשל הים על אף שהוא גדול בעמקו ורחב בשטחו[15] זֶה הַיָּם
גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם כולו מלא
חיות רבות מאוד שָׁם-רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר ושלא כמו ביבשה, בים נמצאות הקטנות עם הגדולות הטורפות אותן ואינן
כלות מצד שמתרבות כל כך הרבה חַיּוֹת קְטַנּוֹת
עִם-גְּדֹלוֹת: כו וגם בני האדם יכולים להשתמש בו כשטח מחיה שָׁם אֳנִיּוֹת
יְהַלֵּכוּן ושם יצרת גם בעלי חיים גדולים
במיוחד שרק ה' יכול לשלוט בהם[16] לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ: כז וכל בעלי החיים מהקטן ועד הגדול מצפים ומקווים אליך כֻּלָּם אֵלֶיךָ
יְשַׂבֵּרוּן שתתן להם את האוכל שצריכים ויהיה בכל זמן שצריכים אותו לפי טבעם שאם
לא, ימותו ברעב ואינם יכולים לחכות לָתֵת אָכְלָם
בְּעִתּוֹ: כח ויש זמן שאתה מזמן להם את אוכלם אבל עדיין צריכים לצאת לאספו ולהשיגו תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן ויש שתפתח ידך לתת שפע וישבעו טוב רב בלי קושי תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב: כט וכשמגיע זמן של הסתר פנים וחסר להם צורכם נבהלים ומחפשים ולא מוצאים
מה לעשות תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן ומגיע זמן שתתן סוף לרוח החיים שלהם ואז הגוף מת תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן[17] ושבים להיות עפר ולהשתתף
בתהליך החיים וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן: ל ואז תשלח שוב רוח חיים ממך ויבראו אחרים תחתם תְּשַׁלַּח
רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן והחיים על פני האדמה מתחדשים
כל הזמן[18] וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה: לא ומטרת כל העולם אינה בשביל היצורים אלא לגלות את כבוד ה' לעולם הבא יְהִי כְבוֹד ה'
לְעוֹלָם ואז ישמח ה' במעשיו כולם,
שכולם יגלו אותו יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו: לב שהוא משגיח על הארץ והיא נעה מפחדו הַמַּבִּיט
לָאָרֶץ וַתִּרְעָד וירד אל הארץ בהר סיני שעשן
כולו לתת לנו תורה יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ: לג ולכן מה שעם ישראל עושה כבר עכשיו עם החיים שקיבל זה לשבח את ה'
ולגלות כבודו אָשִׁירָה לה' בְּחַיָּי וכל זמן שנותן לי עוד בעולם הזה או בנים ורכוש שמוסיף לי, אפרט על
ידם עוד את הופעתו אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי: לד וכיון שאני עוסק תמיד באלוקות זה ישמח את ה' מצד שמתחבר אליו, וישמח
במעשיו יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי וגם
אני בחיי אשמח בקרבת אלוקים שהשגתי ולא צריך שכר על זה אָנֹכִי אֶשְׂמַח בה': לה ולעתיד לבוא לא יטעו עוד במטרת הארץ יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ וממילא לא יהיו עוד שיעשו מעשי רשע[19] וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם ואז
תברך נפשי את ה' כמו עכשיו בָּרְכִי
נַפְשִׁי אֶת-ה' אבל גם כל שאר הבריאה תהלל
אותו בתגובה הַלְלוּיָהּ:
[1] המזמור מסודר בערך לפי ימי הבריאה אבל לא בדיוק. ומסדר את האור, הרקיע, הים והיבשה, לפי סדרם, ואז עובר לדבר על מחזור המים, ודרך זה מזכיר גם את בני האדם גם את החיות וגם את העופות, וחוזר לבריאת הצומח, המאורות ודגי הים. כלומר הכניס את רוב יום חמישי ואת יום שישי באמצע יום שלישי.
[2] פרוש נוסף: במה שבראת את העולם גדלת מאוד כי עכשיו יכולים להכיר אותך גם הברואים שאתה נסתר באופן טבעי מעיניהם, ולבשת סביבך הוד והדר שכל פרטי העולם יופיעו אותך.
פרוש נוסף: מה שמונע היום מכל העולם להכיר אותך זה שגדלת מאוד מיכולת השגתם, ועוד שכל הפרטים של העולם שהם הודך והדרך מסתירים אותך מעיניהם כלבוש.
[3] כמו שנאמר "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב), כלומר שעל ידם ה' מופיע בעולם וכפי שיפורט בהמשך המזמור.
[4] וכן כתוב במזמור יח: "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ".
[5] כמו שנאמר: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבּתוּ" (בראשית ח, כב).
פרוש נוסף: קודם לבריאה החומרית ביסס את הארץ על מה שיקיים אותה באמת שזו התורה והדברים שהעולם עומד עליהם ולכן לא תמוט גם לעולם הבא.
[6] כי המים הם היסוד האלוקי ולכן כמו ש"הוד והדר לבשת" כך "תהום כלבוש כיסיתו".
[7] פרוש נוסף: אם מדבר על המים נצטרך לומר שיעלו אל ההרים על ידי העננים וירדו שם ומשם אל הבקעות עד שיזרמו לים שיסדת להם.
[8] כמו שנאמר "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ" (ירמיהו ה, כב).
פרוש נוסף: הגבול הוא ההבטחה לנח שלא יהיה עוד מבול.
[9] "עפא" אינו מופיע עוד בתנ"ך. והמפרשים אומרים שזה כמו "עפיה שפיר" בדניאל שפרושו ענפים. אמנם שם יותר נראה שפרושו עלים ואפשר גם לומר שבא מ'עופא' (וכך נקרא גם כאן כי תחת ה'ע' יש חטף קמץ גדול) שהוא עופות בארמית והכונה לקיני הציפורים. ומזכיר את קול הציפורים אולי כיון שזה מזכיר לנו את קול ה' כי בא מלמעלה וכך אמר גם קודם "מקול רעמך יחפזון".
[10] אולי כמו שנאמר: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ: יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד" (משלי לא, ו-ז), ולכן אמר דווקא "אנוש" ולא "אדם".
[11] פרשתי על החיזוק ולא על האכילה כי כבר הזכיר "להוציא לחם מן הארץ", ואם הכונה כאן לאכילה לא מובן למה הזכירו אחרי היין והשמן.
[12] ונראה לי שהזכיר במיוחד את החסידה והברושים ובפסוק הקודם את הארזים אף שלא הוסיף בזה לכאורה כלום, כדי לרמוז שהארזים והברושים הם בית המקדש שבנוי מהם. ואומר שעם ישראל הנמשל לציפור יגור שם וישוב לשם מהגלות וכמו שאמרנו במזמור פד: "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ". והחסידים ישבו דרך קבע בחצרות ה'.
[13] כמו שנאמר "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא: כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ אָרֶב" (איוב לח, לט).
[14] נראה שזה פרוש המילה קנין ביחס לה' כמו בפסוקים "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז), "זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ" (תהלים עד, ב), "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ" (תהלים עח, נד), "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח, כב).
[15] ואולי "רחב ידיים" כונתו כמו שאדם פורש ידיו ומוסיף לו רוחב כך הים מחובר לעוד ימים ונהרות שגם הם חלק ממנו.
[16] ואולי רומז ללויתן המתואר באיוב: "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ: … הַתְשַׂחֶק בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ" (איוב מ, כה-כט).
יתכן ש"שם רמש ואין מספר" מול "מה רבו מעשיך ה'", "שם אוניות יהלכון" מול "כולם בחכמה עשית" שנתן חכמה לאדם לשוט בים, "לויתן זה יצרת לשחק בו" מול "מלאה הארץ קנינך" שהוא כביכול ממלא את כל הארץ.
פרוש נוסף: הלויתן הוא שמשחק בים כי שולט בו שהקטנות נאכלות על ידי הגדולות והוא הכי גדול וגם הוא אליך ישבר לקבל את אוכלו.
[17] לא אמר שימותו אלא דוקא יגועון וכן תוסף רוחם מצד סוף ולא מצד שיאסוף אותה כי מדבר על חיות בעיקר ו"מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" (קהלת ג, כא), ומות הוא הפרדות הגוף מהנשמה, האספות היא מה שקורה לנשמה וגויעה לגוף.
[18] פרוש נוסף: תסתיר פניך שלא יהיה מזון כלל יבהלון ואז תאסף רוחם ויגועון ברעב וישובו לעפר ואז תשלח רוח טובה להחיות את האדמה ויבראון חיות חדשות כשיהיה שוב אוכל ותחדש פני אדמה בצמחים חדשים.
[19] פרוש נוסף: החוטאים יגמרו מהארץ וכיון שיראו שנעשה בהם דין לא יקומו רשעים חדשים.