המזמור[1] אומר שגם הרעות והגלות וגם הניסים הגדולים שעושה ה' כולם חלק מהתכנית האלוקית שמטרתה קיום ההבטחה לאבות, ולגרום לנו לעבוד את ה'; ונדע שכמו שהיה בגלות מצרים, כך יהיה גם בגלות זו. ומתאים לאמרו, במיוחד לפני פסח, להודות על הבחירה בישראל, ועל הניסים שעשה לנו ה'.
א חשוב לומר ולהזכיר את ניסי ה' שעשה לנו כדי להודות לו עליהם ולא לקבל
אותם כמובנים מאליהם הוֹדוּ לה' ולהודיע שה' הוא שעשה אותם
ולפרסם את שמו בעם קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ עד שנגיע למצב שיתפרסם שמו בכל העמים על ידי מעשיו שמהם ילמדו את
מידותיו הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: ב ולא רק נזכיר אותם, אלא נשיר בשמחה עליהם שִׁירוּ-לוֹ ונפרט
אותם לעסוק בכל פרט זַמְּרוּ-לוֹ ועל ידי זה נשים לב לדבר תמיד בכל הניסים, גם הנסתרים שעושה לנו גם היום שִׂיחוּ בְּכָל-נִפְלְאוֹתָיו: ג ואז נהלל את עצמנו על מה ששם קדשו של ה' נקרא עלינו, שבזכות זה עושה
לנו ניסים, ולא על כח צבאי או כדו' הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ ואז ישמחו המבקשים את ה' כיון שיראו שבזה מהללים, וידעו שיש שכר טוב,
וימשיכו לבקשו יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה': ד וזה יגרום שנחפש תמיד את ה' בכל דבר כדי לחסות בעוזו, שהוא אינו בר
שינוי, וכך מי שחוסה בו דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ ולכן נחפש להגיע למצב שמראה לנו את השגחתו ושנהיה ראויים לה בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: ה ובשביל כל המטרות האלו נזכור את עצם הניסים שעשה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָׂה ועל ידי זה נזכור את מה שהם מעידים עליו, כגדולת ה' וכוחו מֹפְתָיו ונעשה את
המצות שציוה אותנו וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו: ו שיש בנו את תכונות אברהם לקרוא בשם ה' לכל העמים זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ ועוד שאנחנו בני יעקב שבחר בנו להיות עמו מתוך כל העמים בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: ז ולכן ה' הוא המשגיח עלינו בייחוד ואנחנו עובדים אותו בייחוד הוּא ה'
אֱלֹהֵינוּ במטרה שמצוותיו יתפשטו בכל
העולם[2] בְּכָל-הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: ח והוא זוכר תמיד את בריתו איתנו עד עולם הבא זָכַר לְעוֹלָם
בְּרִיתוֹ ואת השכר הטוב שציוה לתת לנו
כשתהיה לנו זכות מספיקה שנאספת מכל הדורות[3] דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: ט שאת הברית הזו כרת עם אברהם אֲשֶׁר כָּרַת
אֶת-אַבְרָהָם וכיון שכפל אותה ליצחק[4] הפכה לשבועה וּשְׁבוּעָתוֹ
לְיִשְׂחָק: י וליעקב כבר היתה חקוקה ולא ניתנת לשינוי וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק ולעם ישראל היא ברית שתעמוד עד עולם הבא ולא תשתנה לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: יא שיתן לאברהם את ארץ כנען לֵאמֹר לְךָ
אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ-כְּנָעַן כדי שתהיה
נחלה לכל עם ישראל[5] חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: יב ואת זה הבטיח להם כשעוד היו מעטים שאפשר להמיתם בקלות בִּהְיוֹתָם
מְתֵי מִסְפָּר ולא ישבו בה ישיבת קבע, אלא
מעט זמן גרו כאן ומעט זמן כאן כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: יג ונאלצו ללכת מעם לעם וַיִּתְהַלְּכוּ
מִגּוֹי אֶל-גּוֹי בין אם היו ממלכות מסודרות
כמצרים וגרר, ובין אם היו סתם עמים מִמַּמְלָכָה
אֶל-עַם אַחֵר: יד בכל אלו אף שיסר אותם, לא נתן לאדם לקחת מהם את רכושם, כלבן הארמי לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם ואת המלכים שהרעו להם הוכיח על מה שעשו להם, כפרעה וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: טו שגם אם אתם מלכים, האבות הם אלו שאני ממליך על העולם אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי ואתם אדם אבל האבות הם נביאים ויש להם יחס מיוחד[6] וְלִנְבִיאַי אַל-תָּרֵעוּ: טז והצרות גם הם חלק מהתהליך, כי ה' הביא בכוונה את הרעב לארץ בזמן יוסף וַיִּקְרָא רָעָב עַל-הָאָרֶץ ודאג שיהיה מספיק חזק, כך שאי אפשר יהיה להנצל אם לא דרך מצרים כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם
שָׁבָר: יז ואף שהמטרה היתה להוריד את כל ישראל למצרים, שלח את יוסף להכין להם את הדרך שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ והיה
דרך צרה שנמכר לעבד לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: יח וצרות רבות באו עליו, שקשרו אותו בכבלים שמצערים את הרגל הקשורה בהם עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ וחייו נכלאו בכלא ברזל כמו שיהיה לעם ישראל אחריו בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: יט וכל עוד לא הגיע הזמן שצריך שידבר בפני פרעה עַד-עֵת
בֹּא-דְבָרוֹ היה בכלא בדבר ה', כדי לצרפו
ולזככו מכל הסיגים, וכך יהיה לעם ישראל אחריו אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ: כ ואז הוציאו משם, כיון שהגיע הזמן, בכבוד גדול שהמלך עצמו שחרר אותו
מכבליו שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ ומי שיש לו שליטה בעמים רבים פתח אותו מהברזל של בית האסורים מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: כא ולא עוד אלא מינה אותו לצוות על אנשי ביתו שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ ולשלוט
בכל רכושו וּמֹשֵׁל בְּכָל-קִנְיָנוֹ: כב וששרי מצרים כולה יצטרכו לפעול לפי דברו לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וחכמיו ויועציו ילמדו מיוסף ובזה שולט גם בעצותיהם. וכענין הזה יקרה
גם לישראל באחרית הימים וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: כג וכיון שהכין להם יוסף את הדרך, בא עם ישראל למצרים לקיים את ברית בין
הבתרים וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וכל הדורות ההם היו גרים בארץ לא להם[7] וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ-חָם: כד ושם הפרה ה' את עמו שיגדלו בכמות וַיֶּפֶר
אֶת-עַמּוֹ מְאֹד ועל ידי זה גדל כוחם הנובע
ממספרם יותר ממצרים וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: כה ועל ידי זה הפך ה' את לב המצרים לשנוא את ישראל, כדי לקיים
"ועינו אותם" הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ ולהתחכם להם כדי להרע לעבדי ה', שעל ידי זה יעניש אותם ויתגדל שמו
בעולם[8] לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: כו ואז שלח להוציא את עבדיו, את משה, שהיה עבד ה' באופן מוחלט שָׁלַח מֹשֶׁה
עַבְדּוֹ[9] ולהוציא את העם שבחר בו הוסיף
לעזרתו את אהרון שבחר בו ובזרעו בחירה נוספת לדורות אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ: כז והם אמרו בשם ה' מה עומד לקרות ובזה הפכו את המכות לאותות שָׂמוּ-בָם
דִּבְרֵי[10] אֹתוֹתָיו ועשו בפועל ניסים מחוץ לגדר הטבע[11] בארץ עצמה להראות שהארץ נידונת עם העם[12] וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם: כח ושלח את שליחיו, כמו אפילו החושך שגם הוא שליח, שהחשיך להם את ארצם שָׁלַח חֹשֶׁךְ
וַיַּחְשִׁךְ וכל כוחות הטבע עשו את דברו, אף שהיה הפוך מתכונתם.
ובזה הראה שאי אפשר להתנגד לדבר ה' וְלֹא-מָרוּ
אֶת-(דבריו) דְּבָרוֹ: כט (והתחיל במזמור שלנו במה שרק מטריד ועבר למה שאיים יותר על נפשם) כי
קודם כל רק את המים הפך לדם והדגה מתה ועדיין יש מה לאכול הָפַךְ
אֶת-מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת-דְּגָתָם: ל ויותר מזה מלאה הארץ צפרדעים שזה רק מטרד שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים אבל היה כבר גם בחדרי המלכים ויותר מציק בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם: לא ויותר מזה הביא חיות רעות וכינים שקרובים כבר יותר לגוף עצמו ומאיימים
מעט אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל-גְּבוּלָם[13]: לב ויותר מזה שהגשם, שבא תמיד מאלוקים, הפך לברד נָתַן
גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד ועוד הוסיף לחבר בזה אש ומים
שזה מעל הטבע אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם: לג ועל ידי זה פגע ממש במזון שלהם וַיַּךְ גַּפְנָם
וּתְאֵנָתָם וגם בשאר עצים הנצרכים להם[14] וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם: לד ויותר מזה שציוה ובא עליהם הארבה אָמַר וַיָּבֹא
אַרְבֶּה והיה בכמות גדולה במיוחד וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר: לה ואכל את כל גידולי הארץ, בין הצמחים הרכים והעלים, בין הפירות, עד
שלא נשאר להם כלל מה לאכול ולא לבהמות וַיֹּאכַל
כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם: לו ואחר הכל פגע בנפשות, שהכה את כל הבכורות בארץ מצרים וַיַּךְ
כָּל-בְּכוֹר בְּאַרְצָם ללמדם
שהבסיס לכל כחם נלקח מהם רֵאשִׁית לְכָל-אוֹנָם: לז והוציאם כמו יוסף ברכוש גדול וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב והוציאם כולם, שלא נשארו מהשבטים במצרים והתבוללו בהם, וכך יהיה גם
בעתיד וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל: לח וגם המצרים שמחו בזה, כי יציאת ישראל לגאולה טובה לעולם כולו. ואצל
מצרים נרמז במה שפחדו מהם ורצו שיצאו שָׂמַח מִצְרַיִם
בְּצֵאתָם כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם: לט והגן עליהם על ידי ענני הכבוד פָּרַשׂ עָנָן
לְמָסָךְ ובעמוד אש האיר לילותיהם
לעזור להם בדרכם[15] וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה: מ וכשבקש העם שליו הביא להם אף שלא היו צריכים שָׁאַל וַיָּבֵא
שְׂלָו ומעצמו נתן להם מן לשובע כיון
שבאמת היו צריכים אותו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם: מא ונתן להם מים דרך נס מתוך הסלע פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם שהיה כל כך הרבה שזרם נהר במדבר ציה[16] הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר: מב וכל זה לא מצד זכותם אלא כי הגיע זמן לזכור את בריתו הבאה מקדושתו כִּי-זָכַר אֶת-דְּבַר קָדְשׁוֹ שכרת עם אברהם עבדו וכך יזכור אותה גם לנו לעתיד אֶת-אַבְרָהָם עַבְדּוֹ: מג ולכן הוציא את עמו בשמחה שבהשלמת התהליך של הגלות וַיּוֹצִא עַמּוֹ
בְשָׂשׂוֹן ובדרך שיוכלו לשבח עליה אותו
על שהם העם שבחר בו בְּרִנָּה אֶת-בְּחִירָיו: מד ונתן להם את ארצות שבעת עממים כיון שבחר בהם וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וירשו את כל מה שיגעו בו העמים, שדותיהם ובתיהם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: מה במטרה שעל ידי זה ישמרו את המצוות שחקק להם[17] בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וישמרו גם לדורות הבאים את כל הוראותיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ ועל
זה הללו כולכם את ה' הַלְלוּיָהּ:
[1] תחילת המזמור הזה מופיעה בשינויים קלים גם בדברי הימים א' פרק טז, יחד עם רוב פרק צ"ו ופסוק ראשון של המזמור הבא וסופו משולבים יחד. והם מה שאנחנו אומרים בתפילה.
[2] פרוש נוסף: רק לנו הוא אלוקים אבל כל הארץ רואים את מעשיו ואת מה ששופט את הגויים.
[3] כמו שנאמר: "שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאהֲבָיו וּלְשׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר" (דברים ז, ט).
אמנם בדברי הימים נאמר "זכרו לעולם בריתו" ולא "זכר לעולם בריתו" כמו אצלנו. ואפשר לפרש שהכונה שנזכור אנחנו את התורה שהיא חלקנו בברית שציוה אותנו לקיים בכל הדורות שעל ידי זה תבוא זכות כל הדורות בגאולה.
[4] איני יודע למה נאמר כאן "ישחק" ולא "יצחק", ויש עוד שני מקומות כאלו בתנ"ך. ובפסוק המקביל אלינו בדברי הימים כתוב "יצחק".
[5] פרוש נוסף: שהיא הנחלה המתאימה לישראל כיון שהיא הארץ הקדושה ומתאימה לנבואה וקרבת אלוקים.
[6] ויתכן שכל מה שהביא בפסוקים האחרונים רוצה לומר שכדוגמת מה שעבר עליהם היא הגלות שלנו, וכמוהם לא יתן לפגוע בנו לגמרי אף שמייסר אותנו על ידי עצם הגלות.
[7] פרוש נוסף: ומבין האבות יעקב היה זה שבא לגור בארץ של עם פחות כיון שמידתו היא עבודת ה' בגלות.
[8] פרוש נוסף: נהפך ליבם מצד עצמם לשנוא את עמו ולהתנכל לעבדיו. ושני הפרושים אפשריים בפסוק כדי שלא תהיה שאלה על הבחירה החופשית מצד אחד, אם ה' הוא הגורם להם לשנוא, ומצד שני הקריאה הפשוטה שגם את זה ה' גרם, שזה מה שרוצה לומר לענין הפרק שלנו.
[9] מקביל ל"שלח לפניהם איש".
[10] מקביל ל"עד בא עת דברו".
[11] "אות" – סימן מוסכם. "מופת" – דבר המוכיח מצד עצמו. ולכן נאמר: "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא, יח), "וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ" (יחזקאל כד, כד).
[12] ואולי לכן לא הזכיר כאן את מכות דבר ושחין שלא פגעו בארץ אלא רק בנפשות. ומכת בכורות הזכיר כיון שיצאו על ידה.
[13] יתכן שהביא פשוט את המכות כסדרן. רק את חושך אמר ראשונה כי בא לומר שכוחות הטבע לא מרו את דברו והשמש היא הכח הגדול מביניהם, וערוב הועבר בין צפרדע לכינים כי הוא מענינם, או מצד ששתי המכות שאחריו שיחד הם שלישיית מכות לא הוזכרו ולכן העביר אותו ממקומו לגמרי לצרפו לשלישיה אחרת.
[14] כמו שאמר במזמור עח: "ויהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל".
[15] פרוש נוסף: היה הענן מסך בינם למצרים כשחנו על הים והאיר את הלילה כמו שנאמר "וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה" (שמות יד, יט-כ).
[16] ויש כאן לשון נופל על לשון, שכביכול היה נהר גדול כל כך שהולכים בו ציי אוניות.
[17] ואפשר לומר שלא רק נתינת הארץ היתה בעבור ישמרו חוקיו אלא גם הירידה למצרים ומכות מצרים היו בשביל זה.