המזמור^[1] אומר שה' פועל בדרכים עמוקות גם באמצעות הצרות, כמו שאמרנו במזמור הקודם לגבי הגלות, ושעל זה עצמו צריך להודות; ושה' עוד יגאל אותנו וישוב מלך מבית דוד, וגם זה מתוך אותה תכנית עמוקה. ומתאים לאמרו כשמרגישים הסתר פנים ולא מבינים את רצון ה', וכדי להיות בטוחים בגאולה.

א שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד:  ב רצוני מיוצב עם רצון ה' גם כשהוא נסתר ושופט אותנו נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים וגם אז אשיר ואשבח את ה' ואפרט את דרכיו אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה וגם הכבוד עוד יבוא וגם עליו נשיר ונשבח אַף-כְּבוֹדִי:  ג ועל ידי שנעורר את הנבל והכינור לשיר לה' עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר יתעורר גם שחר גאולתנו והשבח שלנו הוא האור הראשון בדרך לגאולה אָעִירָה שָּׁחַר:  ד וכשנגאל נודה לך ה' על גאולתנו בכל העמים, שכולם יראו את גדולתך אוֹדְךָ בָעַמִּים ה' ונפרט את מעשיך בכל הדתות וַאֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים:  ה שחסדך שעשית איתנו בעצם הגלות הוא גדול, שבא עד הארץ ממחשבה עמוקה בגובה שמעל השמים, ולכן לא מבינים בארץ את החסד כי עכשיו עוד לא נראה בה כלל כִּי-גָדוֹל מֵעַל-שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ ועוד נראה בגאולה את האמת שבזה כשיגיע התהליך מהשמים אל הארץ וְעַד-שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ:  ו ולכן בקשתנו שתתרומם ה' על השמים עצמם לשלוט בהם, כדי להניע את התהליכים שיובילו לגאולה רוּמָה עַל-שָׁמַיִם אֱלֹהִים ומשם יופיע כבודך גם על כל הארץ לעתיד לבוא וְעַל כָּל-הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:  ז וכדי שעם ישראל הפועלים איתך יד ביד יוושעו מהגלות לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ תראה לנו ישועה בניסים גלויים, ותענה לי, המלך שיעמוד מבית דוד הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי:  ח וכאשר יבוא הזמן שתצווה ממבט קדשך שנגאל וננצח, נשמח שמחה שתכסה גם על כל הרע שהיה אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה וישלוט מלך המשיח מבית דוד בכל ישראל: שכם שבה נחלק אבימלך לקבוע מלכות לעצמו תהיה לו לחלק אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וסוכות שסרבו לקבל את מלכות גדעון ימדוד להיות שלו וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד:  ט וכן גלעד ומנשה שמופרדים על ידי הירדן, וגלעד היו פועלים לעצמם כל ימי השופטים לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וגם אפרים שהוא ראש לבני רחל ומשם היה יהושע, שומרים עליו ומצטרפים אליו וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי וחוקי המלוכה יוצאים מיהודה לכולם יְהוּדָה מְחֹקְקִי:  י ואז ינצח גם את כל הגויים שסביבו. מואב ישמשו אותו כסיר לרחוץ בו מוֹאָב סִיר רַחְצִי ואת אדום ינצח בקלות כמשליך עליהם נעל בלבד עַל-אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי ועל ידיו גם מעמדה של פלשת יתרופף עֲלֵי-פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע:  יא ומי הוא זה שיוביל אותו לכבוש את הערים המבוצרות האלו מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר ומי יכוון אותו לאדום לפגוע גם בהם בקלות מִי נָחַנִי עַד-אֱדוֹם:  יב הרי אתה אלוקים מצד אותו תהליך שעד עכשיו עזבת אותנו בגלות הֲלֹא-אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ ולא יצאת איתנו למלחמה ונפלנו בפני הגויים וְלֹא-תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ:  יג ולכן רק ממך נבקש עזרה מהצרים אותנו הָבָה-לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר ולא נסמוך על תשועת אדם גם כשאינך מושיע כי זה בכונה וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם:  יד ומצד בטחוננו הזה בה' עוד נאסוף כח ושלל בשם ה' בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה-חָיִל והוא ירמוס את אויבינו עד האדמה ויכניע אותם לגמרי וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ:

[1] יש כאן חיבור של סופי מזמורים נז ו-ס: מזמור נז "בברחו מפני שאול במערה", ומזמור ס "בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה". ומובאים כאן סופי המזמורים בלבד, בשינויי לשון קלים כמו תמיד כשיש העתקה בתנ"ך, ולכאורה כדי לומר שזו אינה סתם העתקה אלא נכתב בכוונה פעם נוספת, והפרוש צריך להיות בהתאם מכוון לכאן ולא בדיוק הפרוש שהיה שם. וצריך להעיר שיש כאן את אותו מספר פסוקים כמו במזמור ס' ורק תחילתו מוחלפת בסוף מזמור נז.

אפשר לעיין בפרוש למזמורים ההם כדי להבין את ההקשר המקורי.