זו קריאה לשבח את ה' כהקדמה להלל כולו, ושבח על מה שה' משגיח ופועל במציאות ואינו רק בשמים. ומתאים לאמרו כשבח לה' וכדי לזכור שה' משגיח.
א שבחו כולם את ה' הַלְלוּיָהּ ודווקא ישראל שעובדים את ה' הַלְלוּ עַבְדֵי
ה' תוכלו לשבח כבר היום את הופעת ה'
בעולם הַלְלוּ אֶת-שֵׁם ה': ב ועל ידינו תתרבה הופעת ה' בעולם יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ כבר עכשיו, ועד עולם הבא שאז יכירו בה גם הגויים מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם: ג ובאמת כל הבריאה ממזרח ועד מערב, והשמש עצמה, גורמים שבח בעצם קיומם
לה' שברא אותם[1] מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ
עַד-מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה': ד אבל ה' מעל כל הגויים, ואינו משגיח עליהם בייחוד, ואינו פועל לעזרתם
בעולם רָם עַל-כָּל-גּוֹיִם ה' ולכן
בעיניהם כבוד ה' נמצא רק על השמים ולא על הארץ, כי אינו פועל בה[2] עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ: ה ואמנם אין בכל אלהיהם מי שיעשה כה', שהוא גם ה' בורא העולם הגבוה,
וגם אלוקינו שמשגיח על עם ישראל בייחוד ופועל איתנו בעולם מִי כה'
אֱלֹהֵינוּ שכסא מלכותו גבוה מעל גבוה הַמַּגְבִּיהִי[3] לָשָׁבֶת: ו ומצד שני משגיח גם בשפלים הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת במלאכים שתחתיו להנהיג על ידם, כדעת הגויים בַּשָּׁמַיִם אבל גם
בארץ עצמה, בבני האדם ובכל צרכי העולם, לראות את מעשיהם וצורכיהם[4] וּבָאָרֶץ: ז וגם פועל בארץ ממש בניסים נסתרים שמקים את חסר האמצעים ממצבו שבעפר מְקִימִי מֵעָפָר
דָּל וממקום שמשליכים דברים שאין בהם
צורך, ירים את העני להיות מרומם מֵאַשְׁפֹּת
יָרִים אֶבְיוֹן: ח ומושיב אותו עם המכובדים לְהוֹשִׁיבִי עִם-נְדִיבִים שיוכל לתת גם הוא מנדבת ליבו לעם ישראל עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ: ט וכך מושיב את ארץ ישראל שהיא כאשה עקרה, לשוב להיות הבית של עם ישראל מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת[5] והופך אותה לאם לבניה ששבים
אליה[6] ותשמח בהם אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה ועל
כל זה שבחו את ה' הַלְלוּיָהּ:
[1] פרוש נוסף: גם הגויים שבכל העולם משבחים את ה', אבל לא את הופעתו בעולם, כי כמו שאומר בפסוק הבא, לדעתם אינו פועל בעולם, אלא מצד שהוא אלקי האלוהים. ובמה שהם עובדים לכוחות הטבע, קצת עובדים לו, וכמו שהוסיף בענין הזה מלאכי (א, יא): "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת".
[2] פרוש נוסף: על השמים כבודו כלומר על כוחות השמים שהעמים עובדים אותם כי לדעתם מסר את כבודו והנהגתו שתהיה בידם.
[3] למילים "מגביהי" ו"משפילי" נוספה י' וכוונתם "מגביה" ו"משפיל" כי מדבר על הקב"ה לא עלינו. וכן במזמור הבא "ההפכי הצור אגם מים", וכן "ורצון שוכני סנה" (דברים לג, טז), "כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ" (ישעיהו כב, טז). עוד אפשר לומר שזה שם של תכונה כלומר ה' שתכונתו להגביה לשבת וכן "לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי לְיָמִין מִשְׁפַּחַת הַיָּמִינִי" (במדבר כו, יב). אמנם יתכן שיש כאן גם רמז אל דוד עצמו ולכן מוסיף י' שיאמר גם כאילו מגביה אותי ומשפיל אותי, וכוונתו שה' הגביהו לשבת על כסא המלוכה ולהבין בשמים את התורה והשפילו לראות בארץ את צרכי עמו.
[4] פרוש נוסף: "המגביהי לשבת" – "בשמים" ו"המשפילי לראות" – "בארץ" כלומר ה' הוא מגביהי לשבת ומשפילי לראות כך שנמצא גם בשמים וגם בארץ.
[5] שלשת הפסוקים האחרונים בפרק לקוחים עקרונית משירת חנה, שמדברת על פעולת ה' בעולם בניסים נסתרים. ושם נאמר: "שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה: ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל: ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם: מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל" (שמואל א' ב). ונראה ששוב מוסיף י': "מקימי", "להושיבי", כדי לרמוז לעצמו שה' הרים את דוד מדלותו כרועה צאן להיות מלך על ישראל לשבת עם נדיבי עמו.
[6] ומובן שזה משל מחנה שהיתה עקרה וילדה. וכך נקראה ארץ ישראל, כמו שנאמר: "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה" (ישעיהו נד, א). וכן נאמר: "עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה" (ישעיהו מט, כ-כב).
ואם רומז למשל על עצמו, אומר שהיה כעקרה כי היה מלך בלי עם, והושיבו להיות מלך על כל שבטי ישראל ששמחים ממלכותו.