זהו שבח לה' על התגלותו בעולם בניסים גלויים שמראים את אדנותו על העולם. ומתאים לאמרו על יציאת מצרים, ועל כוח ה' לשנות גם את הבריאה עצמה.
א ויותר ממה שאמרנו במזמור הקודם, התגלה כשיצא עם ישראל ממצרים בְּצֵאת
יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וכל
הפרטים, שנשארו שם בית אחד, ולא שינו את שפתם, יצאו מעם שדובר שפה אחרת, כי לא
התערבו בהם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: ב אז הפכה עדת ישראל, הנקראים על שם יהודה מהצד של בני לאה שסומך על
הנס,[1] להופעת הקודש של ה' בעולם הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וישראל נהיו העם שמשל בו להיות לו לעבדים יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: ג וכיון שראה זאת הים, ברח מפניהם לשני הצדדים הַיָּם רָאָה
וַיָּנֹס והירדן חזר לאחריו נגד כיון
הזרימה, לעמוד נד אחד הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר: ד וכל הדברים הקבועים והיציבים שבעולם זזו ממקומם, והתערערו מול ישראל[2] הֶהָרִים רָקְדוּ
כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי-צֹאן: ה ועל ידי זה מופיע ה' בעולם. כי אף שלא רואים את ה' ממש, אבל רואים
שהים נס, וזה מעורר תמיהה מי כל כך גדול שהים נס מפניו מַה-לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס וכן שהירדן ישוב לאחריו וודאי לא מפני ישראל מצד עצמם, כי הים לא נס
מבני אדם הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר: ו והשאלה מתחזקת כשרואים את כל הדברים הקבועים והיציבים מתערערים הֶהָרִים
תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי-צֹאן: ז ומזה מבינים שה' מופיע, שהוא אדון לכל הבריאה כי יצר אותה מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ ושב ומופיע בתוך העולם כאלוקי כל הפרטים של עם ישראל, ושמו נקרא
עליהם ולכן זזים מפניהם מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: ח ובידו לשנות את כל הבריאה גם להפכה[3] כמו שהפך אבן למים רבים הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם וסלע קשה במיוחד שינביע עוד ועוד מים חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ-מָיִם[4]:
[1] עיין מה שכתבנו במזמור עח פסוק ט, בהערה על "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב".
[2] יכול להיות גם משל לאומות שגם הם נקראים לפעמים הרים. וכמובן שזה נשען על מה שהר סיני זז שנאמר "ויחרד כל ההר מאוד" (שמות יט, יח). והרים הם דברים גבוהים באופן מוחלט ולכן כאילים גדולים וגבעות גבוהות מסביבתם גם אם לא באופן מוחלט ולכן הם כבני צאן קטנים יותר.
נראה גם שאמר "אילים" ו"בני צאן" כי כל הדברים הפכו להיות כלי לשימושו של ה' על ידי הופעת ישראל כעמו בעולם ולכן הם כקרבנות.
[3] מול מה שאמר במזמור הקודם "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו" שעושה בנס נסתר דבר להפכו.
[4] 'ההפכי' י' נוספת, ואפשר שרומז לעם ישראל שהפך עם קשה עורף שיהיו מלאים מים של תורה. 'למעינו' ו' נוספת ואפשר שרומז שהמעין אינו סתם מעין אלא נובע מאת ה' ואולי רומז ללוחות שהיו מאבן ומהם באה אלינו התורה.