המזמור אומר שבשכר הפעולה הטובה של עם ישראל, ה' מושיע אותם גם חומרית וגם רוחנית. ומתאים לאמרו על גאולת ירושלים, ועל הבטחון בשכר הצדיקים ובנצחון הטוב.

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הצדיקים הבוטחים בה' שיושיעם הַבֹּטְחִים בה' נמשלים להר ציון המאגד מלוכה ומקדש, חומר ורוח כְּהַר-צִיּוֹן שלא יתמוטט חומרית מגבהו, והוא יציב וקיים לֹא-יִמּוֹט וייושב בבני ישראל לעתיד לבוא, ואחריתו הרוחנית טובה[1] לְעוֹלָם יֵשֵׁב:  ב ומה שלא ימוט חומרית, כיון שהרים סביב ירושלים ולא תהומות, ולכן אינו מתפורר לתהום יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וכך ה' סביב עמו להצילם מכל רעה שבאה מכל כיוון, ומגן עליהם שלא יתפרדו וה' סָבִיב לְעַמּוֹ כבר היום שאינם מתמוטטים, ועד שיביאם לתעודתם בעולם הבא שאז לעולם ישב מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם:  ג ולא ימוטו רוחנית, כי ה' לא יתן לרשעים, שנועדו לייסר את הצדיקים, לשלוט גם בחלק עולם הבא שלהם, על ידי שישלטו באופן קבוע על הצדיקים כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים שאם היה הרשע מצליח תמיד, היו גם צדיקים רבים עושים לפי הרווח האישי שלהם, ולכן נתלה לרשעים רק עד ארבע דורות, שיראו הצדיקים את מפלתם גם בעולם הזה לְמַעַן לֹא-יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם:  ד ובסופו של דבר ה' נותן לעושי הטוב את הטוב גם בעולם הזה הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים ולעולם הבא נותן להם עוד יותר מהטוב שעשו בפועל, לפי ישרות רצונם עם רצונו וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם:  ה ואילו אלו שמטים את דרכיהם, להיות מפותלות ומעוקלות שלא על פי היושר, כדי להגיע אל תאוותם וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם כיון שהם מגיעים לעשות דברים רעים, יוליך אותם ה' בדרך שבחרו אל הרע יוֹלִיכֵם ה' אֶת-פֹּעֲלֵי הָאָוֶן וכיון שיענשו הרשעים בין מהאומות בין מעם ישראל, יהיה לעם ישראל שלום ואין פגע עוד שָׁלוֹם עַל-יִשְׂרָאֵל:

[1] וזה יותר מסתם משל, כי גורל הצדיקים באמת קשור בגורל הר ציון שלעולם ישב. וזה כנגד מה שאמר "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" ועזרו כהר ציון.