המזמור אומר מהי הברכה החומרית שאליה ישאף אדם בעולם הזה, ואין צורך בדברים אחרים או ביותר מזה. ומתאים לאמרו למי שרוצה ברכה במעשה ידיו, ולהתפלל על אשתו ועל בניו ועל בני בניו.
א שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת מיוצב בעולם יהיה כל ירא ה'
מעצם יראתו אַשְׁרֵי כָּל-יְרֵא ה' כיון שהולך בדרכיו ויזכה לעולם הבא, וזה האושר האמיתי גם אם לא קיבל
ברכה חומרית הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: ב ומצד הברכה החומרית אין צורך בעושר[1] או שתשיג הכל על ידי נס, אלא שיהיה לך כדי צורכך לאכול, ותיגע בו
ותשיגהו בעבודתך יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל שאז תהיה מיוצב בעולם, כי הנס לא יתמיד אַשְׁרֶיךָ וגם עצם
העבודה טובה לך[2] ותלויות בה מידות טובות וְטוֹב לָךְ: ג ותזכה שתהיה אשתך פוריה בבנים, כגפן שפריה משתבח עם השנים, ומשמחת
אלקים ואנשים אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה ותהיה צנועה בביתך בְּיַרְכְּתֵי
בֵיתֶךָ ויהיו לך בנים כזיתים, שנוטע
אדם כדי שיתנו פירות לשנים רבות מאוד בָּנֶיךָ
כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים[3] ולא יצטרכו לעזוב את חינוכך
מחוסר פרנסה, אלא שולחנך יספיק להם ויהיו אצלך[4] סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: ד ואף שאשרי כל ירא ה', כאשר ירצה ה' לברך אדם ירא ה', המתגבר על יצרו
בעולם הזה, כך יברך אותו, ואינו צריך יותר הִנֵּה כִי-כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': ה וכן יברך גם את שלמה, שיתן לך ה' ברכה חומרית מיוחדת כיון שאתה בונה
את ציון, המלוכה והמקדש יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן ותזכה לראות את יגיע כפיך, שתראה את ירושלים בבנינה, ואת הטוב היוצא
ממנה לעם ישראל ולעולם וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָם ולא יהיה בכל זה נזק וחוסר הצלחה בכל ימי חייך[5] כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: ו ותראה בחייך את בני בניך, שתדע שיש המשך לזרע המלוכה וּרְאֵה-בָנִים
לְבָנֶיךָ ובזה תדע שיהיה שלום לישראל
גם אחריך, שיש להם מלך מבית דוד וירושלים בנויה[6] שָׁלוֹם עַל-יִשְׂרָאֵל:
[1] כמו שאמר שלמה "רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי: פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי" (משלי ל, ח – ט).
[2] וכן אמר שלמה "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן" (קהלת ה, יא), וכן אמרו חז"ל "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן" (אבות ב, ב). ומוסיף מצודות אצלנו, שמי שמקבל מאחרים חולק עמהם בשכר תורתו ומצוותיו כיששכר וזבולון, אבל הנהנה מיגיע כפיו מקבל כל שכרו לעולם הבא וטוב לו.
[3] כמו שאמר במזמור הקודם "הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן".
פרוש נוסף: אם מדבר על דוד עצמו, בניו ימשחו בשמן המשחה אחריו ולכן נמשלים לזיתים.
[4] ויתכן שלכן גם דימה אותם לשתילי זיתים שדרכם לצאת בקרבת הגזע.
ואפשר גם שדימה לזיתים, מצד שמן זית, שבו נמשלה החכמה כמו במנורה, וכמו שאמר במזמור הקודם "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער". ואולי שם דיבר על הבנים מצד שער העיר, כי "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר", ואצלנו מצד הברכה בבית כי "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו".
וזוהי הברכה החומרית שצריך אדם, וכמו שנאמר "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ… לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ" (דברים ז,יג). וכן "וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ" (דברים כח, יא). וריחוק הבנים הוא קללה כמו שנאמר "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ". ולא הבטיחה התורה יותר מזה עושר רב וכדו' כי אלו הדברים החשובים בעולם הזה.
פרוש נוסף: כיון שתאכל יגיע כפיך תוכל אשתך להיות בירכתי ביתך ולא תצטרך לצאת לחפש פרנסה, ובניך יוכלו להיות סביב לשולחנך ולא יצטרכו לחפש פרנסתם, ואם כן מה שתאכל יגיע כפיך גורם שטוב לך.
[5] וכך היה, כי הממלכה נחלקה רק אחרי מות שלמה.
[6] פרוש נוסף: גם הפסוקים האלו מדברים על סתם ירא ה' ולא על שלמה ואומרים שה' יברך אותך בטובת הכלל שהיא מציון, וראה אתה להקדיש כל ימי חייך לטובת ירושלים והכלל, וכן שבניך ובני בניך ימשיכו לדאוג לשלום של עם ישראל כולו.