המזמור אומר שהטוב הרוחני שבא לאדם בזכות הקודש משפיע גם על הטוב הגשמי, שהוא בסיס לרוח^[1]. ומתאים לאמרו לזכור שהרוח והחומר אינם מתנגדים במצב השלם; וכן למי שרוצה לומר פרק תהילים קצר.

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לפי מה שאמרנו במזמור הקודם, שהמאמץ בבנין בית המקדש משפיע טובה לדוד וזרעו הִנֵּה רואים כמה טוב מבחינה רוחנית מַה-טּוֹב וגם כמה נעים מבחינה חומרית וּמַה-נָּעִים שהנשמה והגוף, יצר טוב ויצר רע, שהם באמת בני אב אחד, שוכנים באדם יחד למטרת הקודש שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד:  ב וכשמן המשחה, שהוא גם שמן נעים לסיכה וריח כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב שנמשח על הראש לקדשו עַל-הָרֹאשׁ אבל משפיע טוב חומרי גם על צדדי החיים היורדים למטה, כזקן[2] יֹרֵד עַל-הַזָּקָן וזה דווקא באדם השלם, שמופיע את הקדושה בחומר, כאהרון הכהן הגדול[3] זְקַן-אַהֲרֹן שעוד יורד השמן הזה גם על בגדיו[4] שאף שעיקרם בגלל החטא והתאווה, אצל האדם השלם הם בגדי קודש לכבוד ולתפארת שֶׁיֹּרֵד עַל-פִּי מִדּוֹתָיו:  ג וכן בארץ כולה, השפע החומרי של הגשם והשלג יורד על החרמון, הגבוה מבחינה פיזית כְּטַל-חֶרְמוֹן אבל באמת לא בא לו מצד עצמו, אלא הוא יורד על גב הקדושה, שבאה מהררי ציון המחברים מקדש ומלוכה, קודש וחול שֶׁיֹּרֵד עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן[5] כי את הברכה שבאה לכל הארץ, ציוה ה' שתבוא דווקא מהעבודה שעובדים בירושלים כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת-הַבְּרָכָה כיון שהחיים החומריים מנותבים על ידה, להיות בסיס לחיים האמיתיים, שהם חיי עולם הבא חַיִּים עַד-הָעוֹלָם:

[1] המזמור הזה כתוב ברמזים וקשה לעמוד על משמעותו, בכוונה. ולכן, כרגיל במקרים כאלה, יש בו הרבה פרושים שונים. והרוצה יעיין.

[2] כי המשיחה בראש ולא בזקן, וכאן מדבר על הטוב החומרי ולא מצד המשיחה ולכן אמר 'שמן הטוב' ולא 'שמן המשחה' ולכן מכאן לומדים חז"ל שאין בו מעילה אחר שנמשך.

[3] שלכן יש לכהן הגדול בגדים מפוארים, שלא כשאר הכהנים, ו"מן המקדש לא יצא".

[4] 'מידותיו' מלשון "מדו בד".

[5] כנגד "הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב" שבמזמור קכ"ה.