כהמשך למזמור הקודם, כאן מפורטת הברכה שיברכו עבדי ה', ומשלימים בזה את ההלל, שלא רק בגאולה נדע לברך את ה', אלא גם בגלות נברך אותו על גדולתו בעולם, ונלמד מעצם הגלות שהאלילים אינם אמת כלל[1]. ומתאים לאמרו לשבח את ה' על גדולתו בטבע ובנס, וכשהוא פועל דרך האדם; וכן כהשלמה להלל.
א שבחו את ה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ ושבחו את הופעת ה' בעולם הַלְלוּ אֶת-שֵׁם
ה' ואת זה ישבחו היום בגלות, הצדיקים
שעובדים את ה' באמת הַלְלוּ עַבְדֵי ה': ב שהם כעומדים בבית המקדש גם היום, בגלות, כמו שאמרנו במזמור הקודם[2] שֶׁעֹמְדִים
בְּבֵית ה' ומשם יכולים להוסיף הופעת ה'
גם החוצה, כך שיהפכו את החוצות לחצרות של בית אלוקינו, שאנחנו עובדים אותו[3] בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: ג ומה שתשבחו איתי את ה' הַלְלוּיָהּ לומר שה' טוב וכל מעשיו הם הטוב המוחלט כִּי-טוֹב ה' ועוד נפרט
את הופעתו, שבעתיד גם נרגיש את טובתה עלינו, גם במושגים שלנו זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים[4]: ד ונשבח, שה' טוב, כי בחר את כל הפרטים וכל הדורות של עם ישראל להיות
לו, וגם אם עוברות עליהם צרות, הרי הם דבקים בו שהוא הטוב האמיתי כִּי-יַעֲקֹב
בָּחַר לוֹ יָהּ והכלל כולו יראה גם את
נעימותו, כי ישראל הוא הדבר החשוב לו בעולם,[5] ושומר אותנו מכל רע יִשְׂרָאֵל
לִסְגֻלָּתוֹ: ה ודוקא אנחנו יכולים לשבח את ה', כי אנחנו יודעים שה' גדול ומקיף כל
מה שקורה בארץ כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי-גָדוֹל ה' ויודעים שדרך מה שמראה את אדנותו עלינו, רואים כבר עכשיו, שכל אלהי
העמים אינם כלום מולו, שאת זה הגויים ידעו רק בעתיד וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל-אֱלֹהִים: ו שגדולתו מתבטאת בכך שכל מה שרצונו לעשותו עשה כֹּל
אֲשֶׁר-חָפֵץ ה' עָשָׂה בין בשמים השולטים בכל, ובין
בארץ עצמה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ ובין במים שאין האדם שולט שם בַּיַּמִּים וגם בתהום שמכוסה מעין וְכָל-תְּהוֹמוֹת[6]: ז שמחיה את העולם כולו על ידי הגשם, שמעלה את העננים להתנשא נגד טבע
המים, מקצה הארץ הנראית מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ וכדי להוריד את הגשם מביא ברק שהם הפכים, אש ומים בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה ועל ידי הרוח הבאה ממנו מניע את העננים למקומם להוריד גשם במקום
שרוצה ולא להוריד איפה שלא רוצה[7] מוֹצֵא[8]-רוּחַ
מֵאוֹצְרוֹתָיו: ח ועוד שהראה שהוא שולט בחיים, כשהכה את הבכורים בלבד[9] שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם וגם בחיי האדם וגם בחיי הבהמה מֵאָדָם
עַד-בְּהֵמָה: ט וכן פרסם את שמו בעולם על ידי האותות והמופתים שעשה בעשרת המכות
שבארץ מצרים[10] שָׁלַח אֹתוֹת
וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם[11] והראה שהוא מעניש, כשהטביע את
פרעה ועבדיו בים בְּפַרְעֹה וּבְכָל-עֲבָדָיו: י והראה שהוא פועל בעולם דרך עם ישראל, כשהכה על ידם צבאות גדולים שֶׁהִכָּה
גּוֹיִם רַבִּים והרג על ידם מלכים גדולים בכח
וממלכה וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים: יא כסיחון שהיה לו עם רב לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וכעוג שהיה מלך גדול וחזק בגופו ובממלכתו וּלְעוֹג מֶלֶךְ
הַבָּשָׁן וכל עמי כנען, שהיו ממלכות
רבות שהתאגדו נגד ישראל וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן: יב והראה שהוא המנחיל ארצות, בין שנתנם לגויים בין שלקח מהם ונתן לנו וְנָתַן אַרְצָם
נַחֲלָה ושמשלם שכר טוב לעובדיו שנתנה
לישראל שהם עמו נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: יג והשם הזה שעשית לך בעולם, הוא מכוון לעולם הבא, והרוצה לדבוק בך צריך
לעבוד לפי ההגיון הזה ה' שִׁמְךָ לְעוֹלָם וזכר המעשים האלה נמצא איתנו בכל הדורות, וגם בגלות לא שוכחים את
גדולתך וכוחך ה' זִכְרְךָ לְדֹר-וָדֹר: יד ואת מה שגדול אדונינו מכל האלהים, נלמד דוקא על ידי הגלות, שה' דן את
עמו שעבדו לאלהי העמים[12] כִּי-יָדִין ה'
עַמּוֹ וכיון שהעם כולו נידון, גם עבדיו
נופלים איתם, וה' מוותר על טובתם[13] וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם: טו ואז ילמדו עם ישראל לראות, שאלילי הגויים, המעציבים את עובדיהם
כשאינם עונים להם, עשויים מחומרים ארציים עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב ועל ידי בני אדם, שאין בהם כח לתת יותר מכחם מַעֲשֵׂה יְדֵי
אָדָם: טז שבניגוד לה', שברא את העולם ושולט בו במאמרו, להם יש פה פיזי, ואפילו
מה שבני אדם עושים בפיהם אינם יכולים לעשות פֶּה-לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ ובניגוד לה', המשגיח ורואה כל מה שבארץ, יש להם עיניים פיזיות,
ואפילו לראות כבני אדם אינם יכולים עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: יז ובניגוד לה', השומע תפילה וזעקה, יש להם אוזניים פיזיות, ואפילו
לשמוע כבני אדם אינם יכולים אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ וגם אין להם רוח חיים בפיהם לנשום, כך שאינם חיים כלל[14] אַף אֵין-יֶשׁ-רוּחַ בְּפִיהֶם: יח וכשימותו הגויים שעשו אותם, יהיו כמוהם, שיהיה להם את כל האברים, אבל
לא יעשו את תפקידם, ואין להם השארות הנפש, ולא יקומו לעולם הבא כְּמוֹהֶם
יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם וזה כיון שבטחו בהבל, ולכן
יהיו כמותו כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם: יט ולכן עם ישראל הנוהג כמשפחה אחת, הוסיפו הופעת ה' בעולם כבר עכשיו[15] בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת-ה' ומשפחת הכהונה המקודשת יותר, תוסיפו הופעת ה' בעולם בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת-ה': כ ושבט לוי שתפקידם להלל את ה', תוסיפו הופעת ה' בעולם בֵּית הַלֵּוִי
בָּרְכוּ אֶת-ה' ויראי ה' שיודעים לראות את
הופעתו יותר מכולם, הוסיפו הופעתו בעולם יִרְאֵי ה'
בָּרְכוּ אֶת-ה': כא ולא רק יברכנו ה' מציון, גם אנחנו מברכים אותו ממדרגת ציון בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן שהוא
שוכן בירושלים כל הזמן גם בחורבנה שֹׁכֵן
יְרוּשָׁלִָם[16] ועל זה שבחו את ה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ:
[1] כי המזמור הזה מבוסס על מזמור קט"ו שבהלל, והמזמור הבא מבוסס על קי"ח שבהלל והם באים להשלימו למדרגה חדשה. כי בהלל ביקשנו בעיקר על הגאולה ממש, ושאז נשבח את ה', אמנם בסוף ההלל אמרנו שאז נבין שגם הגלות היתה לטובה ונשבח גם עליה. ולכן באו אחר כך מזמור קי"ט להוסיף את המבט של התורה מכל צדדיה, וחמש עשרה שירי המעלות שמעלות אותנו במדרגות הבטחון, עד שנבין שעיקר הבטחון בה' הוא לדבוק בו, וזה אפשר גם בגלות, להיות עומדים בבית ה' ולשבח את ה', ולא רק בגאולה. ואת המבט הזה מביאים עכשיו המזמור שלנו והמזמור הבא המכונה גם "הלל הגדול".
[2] וכן רמזנו גם בסוף ההלל בפרק קיח: "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה'".
והכונה שכל ימיהם הם עסוקים בדעת אלוקים, ולכן הם כביכול נמצאים בביתו, וכמו שאמר במזמור כ"ז "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". ולא רק בדעתם, אלא גם יוצאים ופועלים מכח זה בעולם החומרי, שרק זו הדרך להוסיף ברכת ה' בעולם, וגם שם הם בחצרות בית אלוקינו כי מתנהגים לפי רצונו וציוויו. ועל כן השבח שמשבחים את ה' הוא גם על התוך וגם על החוץ, גם על הרוח וגם על החומר.
[3] וכך אמרנו גם במזמור צ"ב "שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו".
[4] כנגד "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" שבמזמור קל"ג.
[5] 'סגולה' פרושו הדבר המובחר ביותר וכמו "כנסתי לי גם כסף וזהב וסגולת מלכים והמדינות", "ועתה ברצותי בבית אלקי יש לי סגולה זהב וכסף".
[6] וזה כנגד ואדונינו מכל אלהים כמו שנאמר: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ".
[7] פרוש נוסף: מדבר במשל שה' עושה כל רצונו בים הגלות וכל תהומותיו שהיינו בהם במצרים, והוא העלה את נשיאי עם ישראל ממצרים שהיא קצה הארץ, והביאם להר סיני שם נתן להם בברקים המראים אותו, את התורה שנמשלה למטר כמו שנאמר "יערוף כמטר לקחי", והוציא מאצרותיו את הרוח שתניע את עם ישראל בעולם. ואת כל המשל הזה מפרט בהמשך המזמור.
[8] יתכן שאמר מוצא ולא מוציא, לומר שהרוח קיימת גם היא בעולם באופן טבעי, וה' משתמש בה להניע למקום שרוצה, וכביכול מוצא אותה בעולם להשתמש בה לצורכו. וכן בכל הדברים הטבעיים שבעולם, ואינו צריך לחדש ניסים כדי לשלוט בו.
הפסוק הזה מובא בשינויים קלים גם בירמיהו י, יג, ובירמיהו נא, טז, ושם נאמר: "ויוצא רוח מאוצרותיו".
[9] פרוש נוסף: בזה הראה שגדול מכל אלהים כי פגע בהם ולא עזרו להם אלהיהם.
[10] פרוש נוסף: "בתוככי מצרים" כלומר שלא רק עשה במצרים, אלא גם בתוך הארץ הזו, הבדיל בין ישראל למצרים שבה.
פרוש נוסף: לא רק לעיני עם ישראל גילה את גדולתו, אלא גם בתוך מצרים שהיא ארץ טמאה, ולעיני פרעה וכל עבדיו שהם עם טמא, וכך לעתיד לבוא יגלה את שמו לעיני כל העולם.
[11] כנגד "בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים הללויה" שבהלל.
[12] פרוש נוסף: כשה' ידין אותנו מיד העמים לעתיד לבוא ויתנחם על הרעה שעשה לנו כיון שכבר נהיה עבדיו, אז כל העולם יראה שעצבי הגויים כסף וזהב מעשה ידי אדם כמו שלמדו לראות במכות מצרים, וכשמך אז יהיה שמך לעולם הבא.
[13] הפסוק הזה לקוח משירת האזינו, שם נאמר: "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ: כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ: אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב, לה-לט), כלומר, שעל ידי הצרות לומדים שהאלילים אינם כלום ורק ה' שולט בעולם.
[14] 'אף' מלשון 'גם', שהרי במזמור קטו אמר: "אף להם", ולא יאמר כאן שאין להם אף, אלא שמשחק על אותה מילה. ואולי אמר רוח בפיהם ולא באפיהם לומר שאצל ה' לא רק שהוא אלקים חיים גם נותן על ידי דבר פיו רוח המניעה את האנשים.
[15] כנגד מה שאמרנו במזמור קטו: "ישראל בטח בה'" בהיותם בגלות, ובמזמור קיח אמרנו על הגאולה: "ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל", כאן כבר הגענו למדרגה שהשאלה לא אם יושיע אותנו או אם יברך אותנו אלא שאנחנו נברך אותו, וכתוצאה ממה שאנחנו מברכים גם ה' יברך אותנו כמו שאמר במזמור הקודם: "ברכו את ה' כל עבדי ה'… יברכך ה' מציון".
[16] כנגד "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" שבמזמור קכ"ח.