המזמור אומר[1] שהקשר לירושלים נמצא בבסיס של כל מה שאנחנו עושים בחיים, ואין לנו קיום בלעדיו; ומי שפגע בירושלים לא ינקה, כי היא בבסיס הכל. ומתאים לאמרו על החורבן ועל הנקמה בגויים.
א למרות שהיינו על נהרות הפרת והחידקל הטובים מבחינה חומרית עַל נַהֲרוֹת
בָּבֶל אף ששם ישבנו ישיבת קבע שָׁם יָשַׁבְנוּ לא שמחנו
בטובה החומרית אלא בכינו גַּם-בָּכִינוּ כי כל הזמן זכרנו בפועל את ציון החרבה בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן: ב ועל ערבי הנחל שבבבל תלינו, והשארנו, את כלי הנגינה כדי שלא נשתמש
בהם עַל-עֲרָבִים[2] בְּתוֹכָהּ
תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: ג כיוון ששובינו רצו שנשיר להם בעזרתם כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ
שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר ואלו שתלו
אותנו[3] רצו שנשמח אותם בעזרתם וְתוֹלָלֵינוּ
שִׂמְחָה ואמרו שנשיר עליהם ועל ארצם,
את השירים ששרנו בבית המקדש על ציון שִׁירוּ לָנוּ
מִשִּׁיר צִיּוֹן: ד ואנחנו, איך נשיר אותם על בבל, שהם שיר ה' ואינם סתם שירי שמחה
וחומריות אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-ה' ועוד על אדמה זרה לנו, שלעולם לא נהיה חלק ממנה, כי איננו רוצים
להשתלב בהם עַל אַדְמַת נֵכָר: ה ועל כן אמרנו, שאם לא נזכור את ירושלים, לא נפעל עוד פעולה בחירית
בעולם, כי כל פעולתנו מכח ירושלים באה, ולכן לא ננגן להם בימיננו[4] אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: ו ואם לא נזכור אותה בפה כל הזמן, לא נאמר עוד דבר, כי כל דיבורנו רק
מכחה, ולכן לא נשיר להם תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי ובכל שמחה שיש לנו, כחתונה או לידה, ירושלים היא מטרת השמחה ואליה
היא שואפת, ורק בזכות הקישור לירושלים נשמח בה, ולכן לא נשמח בשיר על נהרות בבל אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: ז ומול זה אנו מבקשים, שגם אתה ה' תזכור לאדומים, שנלוו אל הבבלים ביום
חורבן ירושלים,[5] אף שרק דיברו בפיהם[6] זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם את מה שעודדו אותם להחריב את העיר עד יסודה הָאֹמְרִים עָרוּ
עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: ח ודור הבבלים שיחיה בבבל כשתשדד בידי פרס ומדי בַּת-בָּבֶל
הַשְּׁדוּדָה יציב בעולם יהיה מי שישלם
לכם את הגמול על מעשה חורבן ירושלים, המחכה לתגובה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ: ט ויציב בעולם יהיה מי שיאחז בידיו[7] וישמיד גם את עולליך, אף שלא עשו דבר בבחירה, כדי שלא ישאר לכם זכר
בעולם לדורות, ויערו אתכם עד יסוד הסלע אַשְׁרֵי
שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע:
[1] המזמור הזה וודאי נאמר אחר החורבן, כי מזכיר בפרוש את בבל ומה שעשו לנו, ולא נראה לומר שהוא בנבואה. ומצד שני כנראה שנאמר לפני כיבוש בבל בידי פרס ומדי.
[2] צורת הרבים של ערבה בתנ"ך היא 'ערבים' ולא 'ערבות' וכמו "וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם", "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם". יתכן שאמר "ערבים" דוקא, לרמוז שמה שהיינו ליד הנהרות היה לנו ערב וחושך וצרה אף שהיתה לנו טובה חומרית.
[3] לא דווקא תלו אלא לשון נופל על לשון עם "על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו".
פרוש נוסף: תוללינו מלשון תל חורבות, שהחריבו את ירושלים וכמו שמפרט בסוף המזמור.
[4] פרוש נוסף: אם אפעל בעולם שלא למטרת ירושלים ישכח מה שאעשה בעולם כי לא יהיה לו ערך נצחי.
[5] כמו שנאמר: "יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ: וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל כה, יב-יד), "מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם" (יואל ד, יט), "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א, יא).
[6] כנגד "תדבק לשוני לחכי".
[7] כנגד "תשכח ימיני".