המזמור אומר[1] שחשוב שעם ישראל ישבח את ה' בעולם, ומה השבח שנאמר. ומתאים לאמרו לשבח את ה' ולזכור את חשיבות השבח.
א הלל ושבח קבוע תְּהִלָּה לְדָוִד ואמנם אתה מרומם מכל ברכה
ותהילה אֲרוֹמִמְךָ אבל אני עובד אותך בעולם הזה כדי שלבסוף תהיה המלך של כל העולם[2]אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ ולכן אני מוסיף את הופעת שמך, ואותו אפשר להלל ולברך בעולם הזה וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ במשך כל הדורות, עד עולם הבא, שבו תמלוך על כל לְעוֹלָם וָעֶד: ב ובכל
יום, בכל המקרים שקורים ובכל מה שנפגוש, יש ברכה מיוחדת כי אתה מתגלה בכל פרט[3]בְּכָל-יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ אבל מה שנהלל את התגלותך בזה היא אותה תהילה תמיד, שהיא מכוונת לאסוף את כל
ההתגלויות, עד עולם הבא, למטרה כללית אחת וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: ג כי ה'
מופיע דרך כל דבר, מהתחתון ביותר עד המלאכים גָּדוֹל ה' וכך גם רבים שבחיו, כי בכל מקום
שנמצא אותו יש בו שבח מיוחד, ולכן נברך בכל יום לפי מה שנפגוש וּמְהֻלָּל מְאֹד ואי אפשר להגיע לחקר כל גדולתו, כי בשביל זה צריך להכיר את כל פרטי הבריאה,
ולכן ימשך ההלל לעולם ועד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: ד וכך
יצטרף השבח גם מדור לדור, שכל דור יאמר לדור שאחריו מה שהיה בימיו ובימי הדורות
שלפניו דּוֹר לְדוֹר ויתנו שבח למעשים שראו יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ ויאמרו גם את מה שהענשת אותם,
ללמד את העם לירא, אבל על זה לא ישבחו באותה צורה[4]וּגְבוּרֹתֶיךָ
יַגִּידוּ: ה והמטרה
שאדם מישראל יעסוק בכל פרטי עולם הטבע, לבנות מהם את תחושת הכבוד, לה' המתגלה בהם הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וכן ידבר תמיד בניסים שהיו ושבכל יום, שבהם מתגלה ה' בגלוי וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ
אָשִׂיחָה: ו ומעשי
הטבע והניסים יאמרו לי מעצמם שאתה מעניש, כמו שרואים בניסים, ושעולם הטבע עם כל מה
שאינו משתנה, משתנה מפניך כשצריך בניסים, ואם כן הם עזים יותר ממנו וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ
(וגדולתיך) ואני אנסח מתוך הטבע ומתוך הניסים את גדולתך, אף שאי
אפשר לאמרה כולה, לראות שכוללת הכל ואין דבר חוץ ממך[5]וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה: ז ועל
ידי הופעתך בטבע, יאמרו את רוב טובך, שאתה נותן לכל חי את צורכו ונותן חיים
לבריותיך זֵכֶר רַב-טוּבְךָ
יַבִּיעוּ והניסים יראו את שבחך, שבסוף הכל הולך אל הצדק, וכל
מי שנברא עוד יגלה את שמך ותוצדק בריאתו, כי אתה פועל בעולם להביאו למטרתו[6]וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: ח ואין
סתירה בין עוז העונש של נוראותיך לבין רוב טובך לבריותיך, כי הכל בצדק, ואתה נותן
אפשרות לשוב, שאתה מקור החנינה והרחמים שלא להעניש מיד ובמלוא העוצמה חַנּוּן וְרַחוּם ה' ונותן זמן לשוב לפני שהכעס מתבטא אֶרֶךְ אַפַּיִם ונותן חסד לכל חי גם קודם שזכאים, וממשיך לחיותם גם אחר שחטאו אולי ישובו וּגְדָל-חָסֶד: ט ואת
רוב טובו נתן לכל, שבעצם החיים נתן להם את טובו[7]טוֹב-ה' לַכֹּל וכיון שעשה אותם גם מרחם עליהם לתת להם מחיה, ואפשרות לשוב אליו וְרַחֲמָיו
עַל-כָּל-מַעֲשָׂיו: י ולכן
כל מה שעשית בעולם גורם הודאה לך, על הטובה שעשית לו יוֹדוּךָ ה' כָּל-מַעֲשֶׂיךָ וחסידיך
מעם ישראל ידעו לברך אותך בפועל, על הטובה של כל היצורים, אף שהם עצמם לא יודעים
להביע את זה וַחֲסִידֶיךָ
יְבָרֲכוּכָה: יא ויוסיפו
החסידים, שבעקבות כל ההודאה צריך לקבל את מלכות ה' עלינו, ולתת לו כבוד להזיז את
רצוננו מפני רצונו כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ ויוסיפו
שמי שאינו מקיים את רצונו, ה' מכריח אותו בסופו של דבר לפעול לפי רצונו וּגְבוּרָתְךָ
יְדַבֵּרוּ: יב כי
מטרתם להודיע לכל בני האדם בעולם את גבורות ה', שיראו ממנו יראת העונש לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם
גְּבוּרֹתָיו ובעקבות זה יקבלו עליהם את עול
מלכותו, בכל פרטי המצוות שמצווה אותם וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: יג שמלכותך
תתקבל על כל בריותיך רק בעולם הבא, אבל בנסתר היא כוללת גם את העולם הזה מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת
כָּל-עֹלָמִים כי אתה מושל בכח בכל בריותיך
בכל הדורות, ויתברר בעתיד שכולם עשו את רצונך בפועל, גם אם קשה להבין את זה עכשיו וּמֶמְשַׁלְתְּךָ
בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר: יד ולכן
אף שבגלות נראה שהגויים עושים את רצונם, ה' פועל שם בסתר שהנפילה לא תהיה גמורה,
אלא סומך את ישראל ונשארים כפופים סוֹמֵךְ ה' לְכָל-הַנֹּפְלִים ובגאולה
יזקוף את כפיפתם[8] בכבוד גדול, ויתברר למפרע שגם הנפילה עצמה בידי הגויים היתה ממנו, ואז נשוב
ונהללו גם באות נ' על הנפילה עצמה וְזוֹקֵף לְכָל-הַכְּפוּפִים: טו וכבר
היום, באמת כולם מקבלים מלכותך, במה שכולם צריכים לך לאכלם, אף שלא יודעים שאתה
הוא זה שנושאים אליו עיניהם עֵינֵי-כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ
ואתה נותן לכל אחד את אכלו הצריך לו, בזמנו הצריך לו, שלא ימות וְאַתָּה נוֹתֵן-לָהֶם אֶת-אָכְלָם בְּעִתּוֹ: טז ולא כי
כולם זכאים, אלא שאתה פותח לכולם יחד את השפע על ידי הגשם פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וכיון שאתה רוצה בקיום כל עולם החי, משביע להם כפי צורכם, לכלל החיים יחד וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי
רָצוֹן[9]: יז וכל
דרכי ה' מובילות אל הצדק והיושר לבסוף, אף שבמהלך הדרך קשה לראות את זה צַדִּיק ה'
בְּכָל-דְּרָכָיו כי בכל מעשיו הפרטיים שבדרך מתנהג
במידת החסד, ונותן ללא גבול, ובלי צורך בהצדקה, והצדק שבזה יראה בעיקר בסוף הדרך
לפי מטרתה וְחָסִיד
בְּכָל-מַעֲשָׂיו: יח ומה
שמייסר את הצדיקים, אף שלא נראה צודק, כיון שעל ידי היסורים קוראים אליו בני אדם,
ובזה מתקרבים אליו שהוא הטוב האמיתי קָרוֹב ה' לְכָל-קֹרְאָיו[10] בתנאי שאינם קוראים לנסותו, או שבוטחים על אדם ולא
עליו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ
בֶאֱמֶת: יט וכיון
שהתקרבו אליו ונהיו יראיו, היסורים גורמים להם לְרַצות אותו כדי לברוח מהיסורים רְצוֹן-יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה[11] וכשמשלימים היסורים פעולתם, לא רק קרוב אלא גם שומע
את בקשתם, ומושיעם מהם וְאֶת-שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: כ וכיון
שהתקרבו אליו לְרַצות אותו, ונהיו אוהביו, שומר אותם מליפול בחטא על ידי היסורים[12]שׁוֹמֵר ה' אֶת-כָּל-אֹהֲבָיו אבל הרשעים שלא מיוסרים בכל אלו, אובדים ברשעתם, עד שנשמדים כשמתמלאת סאתם[13]וְאֵת כָּל-הָרְשָׁעִים
יַשְׁמִיד: כא ולכן אנחנו,
עם ישראל, נשמרים להיות לה', כדי לדבר בפינו הלל ושבח קבוע לה' בעולם הזה תְּהִלַּת ה'
יְדַבֶּר-פִּי עד שכל החיים יברכו אותו וִיבָרֵךְ כָּל-בָּשָׂר ויכירו שהופעתו בעולם קדושה, ואינה מכוונת לעניני החומריות שֵׁם קָדְשׁוֹ ואת זה נעשה במהלך העולם הזה, ועד שיושלם התהליך לעולם הבא לְעוֹלָם וָעֶד:
[1] המזמור על פי א' ב', כשהאות נ' חסרה בכוונה. במזמור יש עשרה תארים לה' כמו "גדול", "חנון", "קרוב", עשר פעולות של ה' כמו "סומך", "משביע", "ישמיד", ועשרה תארים למעשי ה' בעולם כמו "גבורותיך", "טובך", "ממשלתך". בנוסף המזמור משתמש בשלשה עשר תארים לברואים כמו "חסידיך", "כל בשר", "הכפופים", ושלש עשרה דרכי שבח שלהם כמו "אהללה", "יאמרו", "ידברו".
[2] פרוש נוסף: אף שאני מברך אותך על דברים חומריים כפרי העץ, לא אשכח שאתה מרומם מהחומריות ורק מופיע דרכה ולכן אקדים לברכה את התארים "אלוקינו מלך העולם" לזכור את זה. וכך מדגיש בסוף המזמור "ויברך כל בשר שם קדשו".
[3] כמו שאנחנו מברכים את ה' כשאנחנו רואים פרי ורואים דרכו את בורא פרי העץ או רואים ברק ורואים בו את עושה מעשה בראשית. וככל שנראה את ה' בעולם יותר כך נגדיל הופעתו בו, והיא ברכתו.
[4] פרוש נוסף: "גבורותיך" הם הניסים ואת המעשים שראו כל דור בעיניהם צריכים לשבח להסביר איפה התגלות ה' בזה, אבל את גבורותיך שמעבירים מדור לדור את סיפורי הניסים הגדולים רק צריך להגיד כי השבח שבהם ברור מעצם הנס.
[5] פרוש נוסף: את עזוז נוראותיך יאמרו דור לדור כי זה מתגלה רק לעיתים רחוקות בניסים הגלויים, אבל גדולתך אספרנה מעצם מה שאני עוסק בהדר כבוד הודך ודברי נפלאותך.
[6] פרוש נוסף: "הדר כבוד הודך" אלו המצוות שהם הפרטים הבונים את הרגשת רוממות ה', ו"דברי נפלאותיך" הם הניסים ושניהם יחד מרכיבים את התורה שבה אשיחה, והיא תאמר לי את "עזוז נוראותיך" שהוא העונש לעובר על רצונך ואת "זכר רב טובך" שנזכר בתורה שכר עולם הבא לעושים את רצונך. ו"צדקתך ירננו" לשבח אותך על שאתה נותן אפשרות לשוב בתשובה לפי י"ג מידות רחמים.
[7] ומידות רחמים קודמות לטוב ה' כי העולם לא יכול להתקיים בלעדיהם ולכן הם צריכות לקדום לו.
[8] 'כפף' זה שורש כפול של 'כף' כלומר מעוגל באופן מוחלט, ו'זקף' זה תרגום ארמית של 'הרמה'. ושניהם כמעט ולא מופיעים עוד בתנ"ך, חוץ מכאן והמזמור הבא. ונראה שפרושם כמו בלשוננו.
[9] מקביל למה שאמר במזמור קד: "כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב".
[10] כנגד "עיני כל אליך ישברו".
[11] כנגד "ומשביע לכל חי רצון".
[12] פרוש נוסף: מי שירא מה' משווע אליו כשבאות צרות ואז מושיעו, אבל אוהביו כאברהם יצחק ויעקב בוטחים בו ולא מבקשים שתסור הצרה אלא מבינים שהיסורים נצרכים. וה' מיסר אותם אבל שומר אותם שלא ימותו.
[13] פרוש נוסף: לכל אוהבי ה' יש חלק לעולם הבא ושם שמורים, אבל הרשעים נשמדים לעולם הבא.