המזמור מדבר על בטחוננו בה' גם בגלות[1] וגם כשעדיין אינו גואל אותנו; ומתפרש גם כפשוטו על בטחונו של אדם פרטי בה'. ומתאים לאמרו לחזק את הבטחון בה' ולא בבני אדם, ואת הבטחון בגאולה גם כשאינה נראית.
א הללו את ה' יחד איתי[2] הַלְלוּיָהּ עצם חיי
נועדו כדי לשבח את ה' הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת-ה': ב ולכן גם בזמן שיש עוד צרות, אשבח את ה' על עצם החיים שנתן לי, ומשמרם
בקרבי אֲהַלְלָה ה' בְּחַיָּי ואפרט
את הופעתו בכל מה שנתן לי, גם חוץ מהחיים, ובכל זמן שיוסיף לחיי, ולא רק לעולם הבא[3] אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי: ג ואף שכרגע אינו מציל אותנו עוד מהגלות, אל תבטחו בעמים שרוצים לעזור
מנדבת ליבם, כי אפשר שבהמשך לא ירצו לעזור עוד אַל-תִּבְטְחוּ
בִנְדִיבִים וגם אם ירצו, הרי הם בני אדם
שלא יכולים להושיע גם את עצמם מכל צרה, ולא בטוח שיוכלו להציל אתכם גם אם ירצו בְּבֶן-אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה[4]: ד שהרי כשימותו לא תוכל רוחם עוד להפעיל אותם תֵּצֵא רוּחוֹ וגופם ישוב להיות עפר ולא יוכלו להציל יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ ויחד עם זה יאבד כל הרכוש והכח שצברו[5] וילך לאחרים בַּיּוֹם הַהוּא
אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו: ה אבל יציב יהיה מי שראוי לעזרת ה', כי ה', שהוא הכח המנהיג גם את כל
הדורות הפרטיים של ישראל, עוזר לו אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שגם אם לא מושיע כרגע, הרי הוא נושא עיניו לה' בורא הכל שמשגיח עליו,
ולא לתשועת אדם שִׂבְרוֹ עַל-ה'
אֱלֹהָיו: ו שהוא יכול לעזור תמיד, שהרי עשה את השמים השולטים בארץ, ואת הארץ עצמה
וקבע את חוקיה, ומקיים אותם כל הזמן עֹשֶׂה שָׁמַיִם
וָאָרֶץ וכן את הגלות המשולה לים אֶת-הַיָּם וגם את כל
הצבאות של המלאכים, ובני האדם, וגם הגויים המשעבדים אותנו בגלות, עושים את זה
מרצונו, וודאי הוא לטובה וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וגם כשאינו מושיע, שומר את דברי האמת שאנחנו עושים לעולם, לתת את
השכר בסופו של דבר, ולגאול אותנו כשיבוא הזמן הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם: ז וגם בתוך הגלות עושה משפט לעם ישראל, העשוק על ידי הגויים,[6] להצילם מהם שלא ירעו להם מדי עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים וממשיך לקיים אותנו בגלות, כיון שהוא הנותן לחם לכל בשר נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים וגם
כשעוד לא מתבטא, הרי תארו שהוא מתיר את ישראל מאסוריהם בגלות ה' מַתִּיר אֲסוּרִים: ח וכן תארו שיוציא את ישראל מחושך הגלות וישובו לראות באור הגאולה[7] ה' פֹּקֵחַ
עִוְרִים ושישוב ויזקוף את קומתם
הכפופה מקושי הגלות ה' זֹקֵף כְּפוּפִים וה' גם רוצה לעזור לנו, כי תארו שהוא אוהב את הצדיקים, גם אם מייסר
אותם ה' אֹהֵב צַדִּיקִים: ט וה' עוזר לחלשים, ומצוה לעזור לגרים, וכן שומר את ישראל שהם גרים
בארצות אויביהם ה' שֹׁמֵר אֶת-גֵּרִים ומצוה
על עזרת היתום והאלמנה, וכן יקיים באופן מלא[8] את ישראל, שהיו כיתומים ואין אב, ואת ירושלים שהיתה כאלמנה יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד ואף שמאריך אף לרשעים, זה רק כדי לאפשר להם לעקם לגמרי את דרכם, עד
שיגיע זמנם לכליון וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת[9]: י ואנחנו יודעים שה' מולך עד עולם הבא, גם בזמן הגלות יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם
ושבכל הדורות, וגם בגלות, הוא
המשגיח עלינו מכח ציון אף כשחרבה[10] אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר ועל זה תשבחו את ה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ:
[1] המזמור מתפרש על עם ישראל כולו כיון שכל חמשת המזמורים בסוף תהילים הם רצף של שלבים בגאולה. וכן מצד שלא מצאנו שה' מתיר אסורים פרטיים כתואר, אלא כשמדובר על עם ישראל מהגלות, וכן לא מצאנו בתנ"ך שפקח עיורים, אלא רק כמשל על היציאה מהגלות.
[2] נראה שבחמשת הפרקים הקרובים, מתחיל כל מזמור ומסיים כל מזמור ב'הללויה', כדי לומר שכל אחד מהשלבים ראוי לשבח עליו בפני עצמו, ולא רק כשלב בדרך לשלבים האחרים. או כדי לומר שיש כאן צד של הלל פרטי, מצד תחילת כל מזמור שמדברת על תהילה גם של אדם פרטי, וצד של הלל לאומי מצד הסיום של המזמור שמדבר תמיד על הענין הלאומי.
[3] ובדומה לזה במזמור קד: "אָשִׁירָה לה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי".
פרוש נוסף: מה שאעשה בחיי זה להלל ולשבח את ה' שכל חיי יצטרפו לשבח אחד, וכל זמן שיתן לי עוד אפרט את השבח הזה בעוד צדדים.
[4] וכן במזמור קיח: "טוב לחסות בה' מבטוח באדם טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים".
[5] 'עשתון' משורש 'עשת' שפרושו הכח שיש בתוספת, וכמו "עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ: שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע", "קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד", "שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" וכן 'עשתי עשר' שהוא האחד הנוסף על העשר. ו' ון' של 'עשתון' כמו 'ראשון' כלומר מצב קבוע של תוספת.
אמנם נראה יותר לומר שבא מארמית שם המילה עשתון פרושה מחשבה הנמצאת בביצוע למעשה והכונה שכל המעשים שהאדם מוביל למטרות שהוא רוצה להשיג אז המטרות האלו יאבדו והמחשבה שמובילה את מעשיו תאבד באבדנו
[6] כמו שנאמר "עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם", "וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים".
פרוש נוסף: ה' הוריד את ישראל לגלות כיון שעושה משפט לעשוקים שהיו עושים עושק בישראל ולכן הגלה אותם כמו שנאמר: "וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלִַם סֹלְלָה הִיא הָעִיר הָפְקַד כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ", "דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה".
[7] כי המשל של פקיחת עיני עיורים נאמר על הגאולה וכמו "וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לה' חָטָאוּ", "הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ", "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ", "וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר".
[8] 'עדד' הוא שורש נדיר ונראה שהוא שורש כפול של 'עוד' כלומר דבר קיים ונמשך. ואפשר ש"שומר את גרים" כנגד "אשירה לה' בחיי" ו"יתום ואלמנה יעודד" כנגד "אזמרה לאלקי בעודי".
[9] כנגד "שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד" שבמזמור הקודם.
[10] פרוש נוסף: לעתיד לבוא ימלוך ה' על כל העולם אבל על ציון מולך כבר עכשיו בכל הדורות כי על עם ישראל מולך היום.