בפשטו, המזמור אומר שכל הבריאה משבחת את ה', לפי הסדר, החל ממי שהגיוני שישבח ועד מי שהשבח לא מצוי ממנו; ובנמשל רומז שיש שכל הזמן משבחים את ה', גם כשקשה, ולעתיד לבוא תשבח הבריאה כולה[1]. ומתאים לאמרו כדי לשבח את ה' על הבריאה וגם על המהלכים שה' מוביל בהיסטוריה.
א שבחו לה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ קודם לכל מגיע הילולו של ה' מהשמים שהם מקומו הַלְלוּ אֶת-ה' מִן-הַשָּׁמַיִם וגם בארץ כשמשבחים אותו מתחיל שבחו מהמבט כלפי מעלה הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: ב שישבחו אותו מלאכיו שמכירים את בוראם, ובנמשל שיודעים מראש את מטרת
המהלכים שמוביל כאן בעולם הַלְלוּהוּ כָל-מַלְאָכָיו וכן שאר צבא השמים כשרפים וחיות[2] הַלְלוּהוּ כָּל-(צבאו) צְבָאָיו: ג ואחריהם יעלה הילולו כשבני אדם רואים את השמש והירח, ובנמשל בין
מהנהגת התורה בזמן ההצלחה ובין מעם ישראל המחזיר את אורה בזמן הגלות הַלְלוּהוּ
שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ ואחריהם מהכוכבים הקטנים
יותר,[3] ובנמשל מעם ישראל שנמשלו לכוכבים, ויודעים להללו גם בזמן הגלות הַלְלוּהוּ כָּל-כּוֹכְבֵי אוֹר: ד ואחריהם יעלה שבחו מגובה השמים הנראים, שמלמדים שיש עוד מעליהם הַלְלוּהוּ
שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם והעננים המביאים את המים לארץ
הזקוקה להם, וגורמים לבני האדם לשאת עיניהם לשמים, וכן בנמשל כל תהליך הצמיחה
שקיים תמיד, וגם בזמן הצרות נותן לחם לכל בשר, ובעננים רואים שזה בא ממנו וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: ה שהשמש והירח וכדו' מהללים את ה' כי בהם רואים את הבריאה, כי אין בהם
שינוי, ובנמשל כל אלו כולל עם ישראל מהללים את ה' תמיד, וגם בגלות, מעצם טבע
בריאתם יְהַלְלוּ אֶת-שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ: ו ואת כל אלו עשה שיעמדו תמיד ולא יכלו וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם וקבע את חוק פעולתם ואינם עוברים על מצוותו, וכן גם עם ישראל חָק-נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר: ז ואחרי השמים שבח ה' עולה גם מהדברים שבארץ, ובנמשל לעתיד לבוא יהללו
את ה' גם מהאומות שבארץ הַלְלוּ אֶת-ה' מִן-הָאָרֶץ קודם כל מהדגים הגדולים ומה שבתהומות הים, שהאדם רואה רק לעיתים
רחוקות ומתפעל מהם, ובנמשל מהממלכות הגדולות שבים הגלות כשה' יגאל את עמו תַּנִּינִים וְכָל-תְּהֹמוֹת: ח ואחריהם עולה שבחו מכוחות הטבע החזקים והמייראים הפועלים בעולם, לפי
רמת הפחד שבהם, ובנמשל מצרות הגלות שמביא על עם ישראל, שבאמת באות כולם מציוויו[4] אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ: ט ואחריהם עולה שבחו מההרים והגבעות הגבוהים, שהאדם רואה בהם את גדולת
הבורא, ובנמשל כשישובו ישראל לארצם הֶהָרִים וְכָל-גְּבָעוֹת ואחריהם מעולם הצומח, שכבר יותר רחוק מהבריאה עצמה, קודם מעצי הפרי
מכל פרי בפני עצמו לפי הנאתו, ואחריהם מעצם קיום עצי הסרק, ובנמשל מתהליך הגאולה,
נתינת ארץ ישראל את יבולה, ומבית המקדש הבנוי בארזים עֵץ פְּרִי וְכָל-אֲרָזִים: י ואחריהם מבעלי החיים, שיש להם רצון חופשי ולכן פחות רואים בהם את ה',
וקודם חיות הבר שהאדם רואה לעיתים רחוקות ומתפעל מהם, ואחריהם מהמבוייתים, ואחריהם
מהרמשים והעופות שהאדם לא כל כך מרגיש בהם, ובנמשל ממה שה' נותן לחם לחיה הצריכה
לו ולבני עורב הקוראים אליו, אבל הם יבינו שהוא הנותן רק לעתיד לבוא[5] הַחַיָּה
וְכָל-בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף: יא ואחריהם מבני האדם, שיש להם בחירה חופשית ורצונם חלוק מה', וקודם כל
חלק מהמלכים וכל העמים, שה' משפיע על בחירתם ויותר נראה בהם רצון ה' מַלְכֵי-אֶרֶץ וְכָל-לְאֻמִּים ואחריהם חלק מהשרים, וכל השופטים שמחפשים מה שנכון לעשות במציאות,[6] ובנמשל כשיגאלו ישראל יכירו את ה' גם שאר העולם, מלכיו והעמים,
וישלטו וישפטו לפי דרכיו שָׂרִים וְכָל-שֹׁפְטֵי אָרֶץ: יב ואחר כך משאר כל העם, ממה שה' דואג להמשך הדורות בנישואי הבחורים
והבתולות, וכשבני האדם מזדקנים באים תחתיהם הצעירים, ובנמשל כשתמלא הארץ דעה את ה'
ויכירוהו כולם, גם הבחורים והבתולות שאין דרכם לעסוק בחכמה, ולא יהיה הבדל בין
השגת הזקן להשגת הנער[7] בַּחוּרִים וְגַם-בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם-נְעָרִים: יג וכל אלו שבארץ יהללו את ה', שלמרות ששמו עליון, הרי שרושם כבודו נמצא
גם על הארץ וגם כשרואים את השמים[8]. ובנמשל, כל אלו ישבחו את ה' רק בזמן שישגב שמו לבדו, והאלילים כליל
יחלוף, שאז יהיה הודו גם על הארץ בראשונה ורק אחריה על השמים יְהַלְלוּ
אֶת-שֵׁם ה' כִּי-נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל-אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: יד וזה יהיה כשירים את קרן עמו שמשבחים אותו, וכל שאר העולם ילמד מהם וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ ובזה
תהיה גם תהילה לחסידיו, שישבחו אותם כולם על שעבדו את ה' תמיד תְּהִלָּה לְכָל-חֲסִידָיו וישבחו את עם ישראל כולו, על שהם הקרובים לה' יותר משאר האומות, גם
לעתיד לבוא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם-קְרֹבוֹ ועל זה הללו את ה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ:
[1] פרשתי כך כיון שהדוגמאות הרבות שמובאות במזמור הזה חוזרות על הדוגמאות שבמזמורים הקודמים, ולכן נראה שבאו לומר אותו משל כמו בהם, ומצד שני אינם אותן מילים עצמן, כך שאפשר לפרשו גם כפשוטו.
[2] שהם אינם פועלים במציאות כשליחים ולכן שבחם אחרי המלאכים. ואף שבדרך כלל צבא השמים הם הכוכבים כמו "וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם", כאן לא נראה לומר כך שהרי היה ראוי להקדים להם את השמש והירח וכוכבי האור, ולכן נראה כמו שנאמר: "רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה".
[3] ואמר "כוכבי אור" כי אף שיש כוכבים שאינם מאירים לא עולה מהם השבח כי לא רואים אותם.
[4] כמפורט במזמור הקודם.
[5] כמפורט במזמור הקודם.
[6] פרוש נוסף: קיום מלכי הארץ ועמיהם נותן לנו משל להבין את החס בין ה' לבינינו, וכן השרים והשופטים נותנים לנו משל על גדולת ה' ומה שהוא שופט את הארץ.
[7] ואולי לכן אמר "בחורים וגם בתולות" כי דרכם, שלא מצד החכמה, להיות יחד, ומצד קנין החכמה יהיו בנפרד, ו"זקנים עם נערים", כי דרכם לעסוק בדברים שונים, וכדי לקנות את החכמה יתקבצו יחד.
[8] ומבחינת המבט של האדם פוגש את ה' קודם בארץ ורק אחר כך במה שמתבונן בשמים.