המזמור אומר שהשבח יבוא לה' בשלב הראשון מעם ישראל לבדו, שיקבלו את מלכותו עליהם, וכחלק מזה יילחמו באומות שלא יקבלו את מלכותו[1]. ומתאים לאמרו כשבח על הגאולה ועל המלחמה בגויים לשם ה'.
א שבחו
את ה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ
ובגאולה נשיר לה' שיר חדש, מעבר למה ששיבחנו
אותו גם בגלות שִׁירוּ
לה' שִׁיר חָדָשׁ ושבחו יעלה מישראל, שהם חסידיו הנקהלים
יחד לעבודתו תְּהִלָּתוֹ
בִּקְהַל חֲסִידִים[2]: ב שעם
ישראל ישמח בה' שעשה אותו לשמו,[3]
ותהיה בזה רק שמחה, ולא קושי כמו בגלות יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו והעם
היושב בציון ימליכו את ה' עליהם לבדם, וישמחו בגילוי החדש של מלכותו
בְּנֵי-צִיּוֹן יָגִילוּ
בְמַלְכָּם: ג וכיון
שיושיעם יהיה השבח בריקודים ושמחה יְהַלְלוּ
שְׁמוֹ בְמָחוֹל ויפרטו את גדולתו בכלי נגינה כבשירת הים
בְּתֹף וְכִנּוֹר
יְזַמְּרוּ-לוֹ: ד כי
יגיע הזמן שיתרצה ה' לעמו להושיעם כִּי-רוֹצֶה ה' בְּעַמּוֹ ואף
שהם קבלו גם את הצרות בענוה ובטחו בו, יפאר את דרכם על ידי הישועה שתראה שצדקו
יְפָאֵר עֲנָוִים
בִּישׁוּעָה: ה וישמחו
עובדי ה' שמחה שלמה בכבוד שיש לעם ישראל על שעושים רצון ה' יַעְלְזוּ חֲסִידִים
בְּכָבוֹד וישבחו כשישכבו לבטח ולא יוכלו הגויים
לפגוע בהם יְרַנְּנוּ
עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם: ו וירוממו
את ה' בפיהם מול הלאומים שמחזיקים בדעות אחרות, כדי לפרסם את מלכות ה' בעולם רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם ויחזיקו
חרב לכל הכיוונים[4]
להלחם מלחמת ה' במי שלא מוכן לקבל מלכותו, אף שהם עצמם יושבים לבטח
וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת
בְּיָדָם: ז לנקום
בעמים על מה שעשו לישראל, שיראו שרצונם הרע גורר עונש אף שה' פעל דרכם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם
ולהתווכח עם הדתות האחרות להשיבם אל האמת
תּוֹכֵחֹת בַּלאֻמִּים: ח ולאסור
את המלכים באזיקים שלא יוכלו לפעול נגד רצון ה' לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם
בְּזִקִּים וכל נכבדיהם יעבדו את עם ישראל
וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי
בַרְזֶל: ט ולא
מצד רצוננו בנקמה אלא מצד שזה המשפט שכתב ה' עליהם להאביד את עובדי האלילים מתוכנו
לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט
כָּתוּב ועם ישראל יעשו את המלאכה בשביל ה', כי על
ידי המלחמה למענו מתגלה הרושם שלו על חסידיו שפועל דרכם[5]
הָדָר הוּא לְכָל-חֲסִידָיו ועל
זה תשבחו את ה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ:
[1] ויתכן שזה יהיה בגוג ומגוג.
[2] כנגד מה שאמר בסוף המזמור הקודם: "וירם קרן לעמו תהילה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו".
[3] כמו שנאמר: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא).
[4] פרוש נוסף: פיפיות על שם שבמה שהיא הורגת היא משבחת בפיה את ה'.
[5] פרוש נוסף: המלחמה בחרב היא השפעה חיצונית של החסידים על אומות העולם ואחריה תבוא גם השפעה פנימית יותר. וכן פרשנו במזמור מה: "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך".