המזמור אומר שכל מה שיש לאדם הוא חסד מאת ה' והוא צריך להודות עליו, ולכן המטרה אינה השכר שנקבל אלא עצם עבודת ה'^[1]. ומתאים לאמרו כהודאה על כל טובה, וכן ליישר את מבטו של מי שמרגיש תרעומת כלפי הקב"ה.

א מִזְמוֹר להודות לה' על כל דבר[2] לְתוֹדָה שמטרת ההודאה שכל בני האדם יקבלו עליהם מלכותו ויעבדו אותו[3] הָרִיעוּ לה' כָּל-הָאָרֶץ:  ב ולכן עבדו את ה', לא על מנת לקבל שכר, אלא בשמחה על קרבת אלוקים שבעצם העבודה שהיא העיקר עִבְדוּ אֶת-ה' בְּשִׂמְחָה וכשאתם באים להראות לפניו יהיה בשבח על הזכות לבוא לפני אלוקים לא כדי להשיג רווח בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה:  ג ותשכילו לשים לב שה' בורא העולם הוא המנהיג אותו ולכן כל מה שקורה מתאים לרצונו דְּעוּ כִּי-ה' הוּא אֱלֹהִים והוא עשה אותנו בחסד הוּא-עָשָׂנוּ (ולא) ולא למעננו אלא בשבילו אנחנו קיימים לעשות רצונו וְלוֹ אֲנַחְנוּ ומנהיג אותנו להיות עמו בעולם עַמּוֹ ולכן דואג לכל מחסורנו[4] וְצֹאן מַרְעִיתוֹ:  ד ולכן כל פעם שאתם באים אליו, יהיה בהודאה על חלקכם גם אם באתם לבקש על צרות בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה ובכל פעם שאתם יוצאים ממנו אל העולם שאז מתגלה לכם שכולו חצרות ה', יהיה במטרה להלל ולשבח את שמו ולא לדאוג לעצמכם[5] חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה וזה תעשו על ידי שתודו לו כלפי פנים ותרבו הופעתו בעולם לקרוא בשם ה' כלפי חוץ הוֹדוּ-לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ:  ה כי תדעו שכל מה שעושה ה' הוא הטוב המוחלט כִּי-טוֹב ה' וכל מה שיש מבריאת העולם ועד עולם הבא הכל זה חסד גמור לְעוֹלָם חַסְדּוֹ ובכל הדורות אנחנו נושאים גם את הבטחתו שעליה אפשר לסמוך שסוף דבר תבוא הטובה השלמה ונזכה גם לה[6] וְעַד-דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ[7]:

[1] וזו בעצם התשובה הסופית לשאלת משה למה לא יזכו גם להכנס לארץ.

[2] פרוש נוסף: על קרבן תודה. וזה אותו עקרון, כי מטרת קרבן תודה היא ההודאה והדרך אותה דרך. ולכן זמנו רק יום ולילה שלא כשאר שלמים, ובאים איתו ארבעים לחמי תודה כדי שירבו אנשים שיבואו לאכול ותתפרסם התשועה.

[3] כמו שאמר "הריעו לה' כל הארץ פצחו ורננו וזמרו".

וצריך להוסיף כאן הקדמה, שהחידוש של ההודאה על ישועה אומר שלא חייבים לאדם כלום בעולם. כי אם האדם הוא המרכז ו"תפקיד" ה' לדאוג שיהיה לו טוב, אז בכל פעם שהוא בסכנה זה לא בסדר, וכשנושע ממנה לא צריך להודות כי בסך הכל המצב חזר להיות בסדר, וזה כביכול "חובתו" של הקב"ה להשיב את המצב לקדמותו. וזו הדעה שגורמת להתרעם על ה' כשיש צרות. אבל המבט השני, כפי שמפורט כאן בפרק, אומר שה' לא חייב לאדם כלום, וכל מה שיש לו החל מעצם חייו וכלה בבריאותו ורכושו הכל חסד גמור. ולכן צריך להודות על כל מה שיש לנו. ואם אדם בסכנה אין כל חובה להציל אותו, וכיון שה' הציל אותו בא ומודה ברוב עם לה' ועל ידי זה מפרסם שזה חסד גמור. וממילא מי שכלל לא היה בסכנה זה רק יותר חסד. ואם הכל חסד צריך אדם לשאול את עצמו למה נתן לו ה' את החסד הזה ולעבוד את ה'. ועיין בפרושנו למזמור ל' שמדבר על זה.

[4] וכמו שאמר במזמור צה: "כי הוא אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו".

פרוש נוסף: דעו שאנחנו חייבים בעבודת ה' גם מצד שהוא בורא העולם ה' והכל שלו וגם מצד שהוא אלוקים שופט ומעניש ונותן שכר, וגם מצד שהוא עשנו וכבר קיבלנו בזה את השכר על העבודה, ובין מצד שלו אנחנו שאנחנו עבדיו שלקח אותנו מבית עבדים, ובין מצד שכרתנו איתו ברית לעבדו ובזה אנחנו עמו, ובין מצד שדואג לכל מחסורנו שאנחנו צאן מרעיתו.

[5] פרוש נוסף: השער להכנס אל עבודת ה' וקרבת אלוקים זה להודות לו, והדרך להפוך את העולם כולו להיות חצרות ה' זה על ידי פרסום שבחו.

[6] פרוש נוסף: טוב ה' ומה שלא משלם שכר האדם מיד כיון ששומר חסדו לעולם הבא שהוא "נוצר חסד לאלפים" ובכל הדורות אמונתו שבסוף יתן לנו את החסד שצברנו ואז יהיה בזכות.

[7] פרוש נוסף למזמור כולו: אם נפרש שמדבר על קרבן תודה יוסבר הענין על גבי מה שאמרנו כך: הריעו לה' כל הארץ על ידי שתבואו לאכול מקרבן התודה ולהתקבץ סביב ה', ותעבדו את ה' בשמחה כי הקרבן הוא עבודה שמחה שאוכלים ונהנים ועל ידי הרננה המצורפת לאכילה זו תבואו לפניו שמושך את לבכם לעבודתו. וזה ילמד אתכם שכמו הקרבן שאדם מגדל אותו כדי להביאו לה' כך כל מה שאדם קיים בעולם הזה ומקבל מרעיתו הכל כדי להיות לה'. ולכן קרבן התודה יביא אתכם בשערי עבודת ה' והשבח שתאמרו לה' יביא אתכם לחצרותיו ונודה לו שה' טוב ועבודתו נעימה והכל חסדו ומה שיש לאדם צרה ישמור לדור ודור את אמונתו בה' שיציל אותו ממנה כמו שעשה עכשיו.