ארכיון חודשי: אוקטובר 2020

המזמור בא להודות לה', גם בגלות וגם כשלא רואים את טובתו, על כל מעשיו שעשה איתנו, שדרכם אנחנו יודעים שהוא

כהמשך למזמור הקודם, כאן מפורטת הברכה שיברכו עבדי ה', ומשלימים בזה את ההלל, שלא רק בגאולה נדע לברך את ה',

המזמור אומר שאת עבודת ה' בעולם הזה והברכה ממנה, שהוסברה במזמור הקודם, אפשר לקבל גם בגלות. ומתאים לאמרו על עובדי

המזמור אומר שהטוב הרוחני שבא לאדם בזכות הקודש משפיע גם על הטוב הגשמי, שהוא בסיס לרוח[1]. ומתאים לאמרו לזכור שהרוח

דוד מזכיר בפני ה' את מאמציו לבניית המקדש ואת ההבטחה שהבטיח לו ה' בעקבות זה שבניו ימלכו לעולם[1]. ומתאים לאמרו

דוד מעיד על עצמו, שכל מעשיו היו מצד הכוח שנתן לו ה', וכמוהו, גם עם ישראל יזכור תמיד שכל כוחו

המזמור אומר שעיקר צרת הגלות היא הריחוק מה', ועיקר הגאולה היא החזרה אליו. ומתאים לאמרו לבקש על סליחה ועל חזרה

המזמור אומר שהעמים המציקים לישראל הם זמניים ואובדים ברעתם, ואינם מקבלים על מעשיהם שכר, ואילו עם ישראל נצחי. ומתאים לאמרו

המזמור אומר מהי הברכה החומרית שאליה ישאף אדם בעולם הזה, ואין צורך בדברים אחרים או ביותר מזה. ומתאים לאמרו למי

המזמור אומר שההשתדלות מועילה רק לפי רצון ה' במעשה, ובאמת ה' הוא הפועל בעולם, ולכן פעולת ה' באמצעות דוד נמשכת