ארכיון שנתי: 2020

המזמור מדבר על צרת הגלות, שנראה שה' אינו שומע לתפילתנו ואינו משגיח, כאילו נטש אותנו; והפתרון הוא לזכור את התגלותו

זו הודאה על התגלות ה' אצל סנחריב וחזקיה[1]. ומתאים לאמרו לזכור את גדולת ה' ואת כוחו מול האומות. א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת

מזמור זה משלים את המזמורים הקודמים, ואומר שהעולם מתנהל על פי המשפט, והרשעים רק משמשים כלי ביד ה', ולבסוף יקבלו

זו תפילה על אריכות הגלות, ובקשה שה' יתגלה אחרי שהוא מסתיר את פניו כל כך הרבה זמן, וינקום באויבינו[1]. ומתאים

המזמור מציב את שאלת "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו", ועונה, שהעיקר הוא קרבת אלוקים, ושלום הרשעים הוא רק זמני

דוד מתפלל על מלכות שלמה שיהיה מעין מלך המשיח אחרי גוג ומגוג, וישלוט בכל העולם מצד צדקותו לא מצד כוחו,

המזמור[1] אומר שעיקר הישועה היא כדי שנודה לה' ונפרסם את שמו, ולכן אף שבגלות איננו ראויים להינצל, מבקש שה' יציל

המזמור בא להודות, כהשלמה לפרק הקודם, גם על הישועה מהגלות וגם על הגלות עצמה שהשיבה אותנו בתשובה[1]. ומתאים לאמרו להודות

זו תפילה על צרות הגלות בלשון של אדם יחיד. ומתאים לאמרו על צרות הגלות ולקוות לגאולה; ומתאים גם לאמרו על

המזמור[1] מדבר על הופעת ה' הגלויה בעולם על ידי עם ישראל במשך כל הדורות ולעתיד לבוא. ומתאים לאמרו נגד הגויים