ארכיון שנתי: 2020

מזמור זה ממשיך את ענין המזמור הקודם, ואומר שלעתיד לבוא כל העמים יודו לה' גם על מה שעשה לישראל וגם

המזמור מדבר על כך שלעתיד לבוא כל העמים ישבחו את ה', ועם ישראל יֵדע אז לשבח ולהודות גם על הצרות

המזמור אומר שכל מה שעושה ה', גם בגלות, הוא מהלך אחד שכשנבין אותו נשבח על כולו, ואין בו דבר שלא

המזמור מבקש שה' יציל את האדם מהרשעים המראים עצמם כצדיקים, שאינו יודע להיזהר מהם, שאינם מחפשים קרבת אלוקים באמת, אלא

המזמור אומר שעיקר השאיפה בחיים היא רק הדבקות בה', וכל שאר צורכי החיים נצרכים רק בשביל זה. ומתאים לאמרו כדי

המזמור אומר שצריך לבטוח בה' ולא לפעול לפי ההגיון החומרי אם זה לא מוסרי; וכשבוטחים בדברים חומריים בלבד, מגיעים גם

דוד אומר שהתועלת העיקרית במה שבאות עליו צרות היא להעלות אותו למדרגה שלא היה מגיע אליה בלעדיהן, עד שיגיע לרמה

המזמור[1] אומר שגם כשה' מייסר את ישראל ומגביר את העמים עליהם, זה לטובתם, בדיוק כמו שאחר כך הוא מושיע אותם

דוד מבקש שה' יציל אותו משאול אבל בלי שעם ישראל ייפגע מזה במלחמתו עם הגויים, מפני שעיקר הענין הוא הצלחת

המזמור אומר שבכך ששאול אינו שומע בקול ה' שמאס בו ובחר בדוד, הוא גורם לעצמו שיושמד אחרי שיעשה על כורחו