ארכיון שנתי: 2020

דוד[1] אומר שיתנהג לפי רצון ה' העליון גם אם זה לא ההגיון הפשוט, כמו שלא הרג את שאול במערה כיון

דוד אומר שעיקר הפחד בצרה הוא החשש שה' עזב אותו, ומי שדבק בה' יש לו העיקר; והוא מבקש הצלה מעצם

דוד אומר שהצדיק יכול לבטוח בה', ואילו הרשעים, כגון דואג והזיפים, המנסים לפגוע בו, למעשה פוגעים זה בזה ומביאים על

דוד אומר שחוץ ממה שה' יציל אותו מהצרה הכללית, גם יעניש את אלו שמלשינים עליו ועוזרים לאויביו להילחם בו. ומתאים

דוד קורא על דואג האדומי ועל דורו שרדפו אותו את מה שאמר במזמור יד על דורות של רשעים[1]. ומתאים לאמרו

דוד אומר כמה רע דיבור לשון הרע, ומביא את הדוגמה של דואג האדומי[1]. ומתאים לאמרו על בעלי לשון הרע שפוגעים

דוד מבקש שה' יקבל את תשובתו וינקהו מהחטא. ומתאים לאמרו למי שחטא ורוצה לחזור בתשובה ושה' יקבל את תשובתו. א לַמְנַצֵּחַ

המזמור אומר שאין לה' צורך עצמי בקרבנות, כפי שחושבים הרשעים שהם יתנו לו קרבן והוא ישתוק על רעות אחרות שהם

יש כאן משל, שהוא דבר חכמה בפני עצמו, שלא יסמוך אדם על עושרו כי אין בכוחו להצילו מהמוות, והשיקוע בו

המזמור אומר שה' מתגלה בעולם בירושלים דווקא, גם היום וגם לעתיד לבוא. ומתאים לאמרו כשבח לירושלים. א שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי-קֹרַח:  ב גם