תהילים פרק ל"ז – תהלה ליעקב
המזמור אומר[1] שהטוב שמרוויחים הרשעים אינו טוב באמת, ורק הטוב שמקבלים הצדיקים הוא אמיתי; ושגם בעולם הזה, בסופו של דבר,
המזמור אומר[1] שהטוב שמרוויחים הרשעים אינו טוב באמת, ורק הטוב שמקבלים הצדיקים הוא אמיתי; ושגם בעולם הזה, בסופו של דבר,
המזמור מדבר על הדרך שבה היצר הרע גורם לאדם להרשיע, ושטעות היא ללכת אחריו, כי באמת שכר עולם הבא וקרבת
דוד מבקש שה' יציל אותו מאויביו, גם מאלו הרודפים אותו בפועל, גם מאלו המשתפים איתם פעולה ומראים עצמם כאוהבים, וגם
דוד אומר[1] שלצדיקים יש כל צורכם גם בעולם הזה, ולפעמים הצרות עצמם הן חלק מצורכיהם, כדי ליישר אותם, וה' מציל
המזמור[1] אומר שהבטחון האמיתי בעולם הוא רק לבטוח בה' ולא בפתרונות ארציים, כי רק לה' יש יכולת באמת בעולם, ולכן
המזמור מדבר על התועלת הבאה מהייסורים, שגורמים לאדם לתקן את חטאיו ושה' ימחל לו עליהם; ושזו הטובה האמיתית, ולא שיהיה
זהו משל ממה שהיה לדוד בקעילה[1], שה' הציל אותו דוקא על ידי שהוציא אותו מהחומות, ומזה הוא לומד שלפעמים דוקא
המזמור אומר שהצרות הן דבר מוכרח, כי כשיש לאדם כל טוב הוא מתגאה ושוכח את ה', וכשיש איום לקחת לו
המזמור אומר[1] שה' מתגלה דרך איתני הטבע כשהם מייראים את האדם, והוא מתגלה בעולם בעניינים נוספים, ששיאם ישראל המקבלים מלכותו,
המזמור מדבר על כך שה' מציל מי שמחובר אל מעשיו, ושה' משיב למי שהולך נגד רצונו; והעיקר הוא החיבור לרצון