משלי כו, יד
הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ (משלי כו, יד). לפעמים גם העצל מבין שאין לו ברירה אלא לצאת לדרך.
הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ (משלי כו, יד). לפעמים גם העצל מבין שאין לו ברירה אלא לצאת לדרך.
אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת (משלי כו, יג). לאדם נוח במקום שבו הוא נמצא. נוח לו במקום המוכר
בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ (משלי טז, טו). המלך רוצה שיהיו חיים בממלכה, הוא דואג להצלחה של תושביה
חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה (משלי טז, יד). כשהמלך כועס על אדם, הוא אינו הורג אותו בעצמו, אלא
רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב (משלי טז, יג). המלכים נלחמים בעושי הרשע במדינתם, אבל זה לא אומר שהם
נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב: עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה' (משלי כב, א – ב). אין
תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא (משלי טז, יב). כל המלכים מתעבים את עושי הרשע שבמדינה שלהם. גם
בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן: וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים (משלי כד, ג – ד). לא כל אחד
אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ (משלי יט, ג). הרבה מהדברים הרעים שקורים לאדם בחיים, הוא גרם להם.