צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו (משלי יא, ח).
אנחנו שמחים מאוד לשמוע בכל פעם שצדיק נחלץ מצרה. בתנ"ך, בגמרא, בסיפורי חסידים. אבל כמה מאיתנו חושבים על גורלה של הצרה? מאחרי כל צדיק כזה, נשאר אריה רעב, נשארת אש ללא חומרי בעירה, נשאר צבא שהתאמן והתכוון להלחם ונשאר בלי קרב.
אותנו הם לא מעניינים אבל את הקב"ה כן. הקב"ה לא ברא את הצרות נקודתית למקום שבו הם נצרכו, כדי לאיים על הצדיק ולעזור לו להתקדם. הוא ברא כוחות שפועלים בעולם תמיד, שיש להם מוטיבציה, יש להם נקודת מבט על העולם, ויש להם צרכים. האריה שמגיע בנקודת זמן מסוימת אל הצדיק, היה צריך לאכול עד אז יום יום איזו חיה. גם אבא של האריה הזה. וגם באותו יום שהצדיק ניצל, האריה צריך לאכול משהו. מה הוא יאכל?
כשהקב"ה משחרר איזה אנרגיה בעולם, כמו צבא שיוצא לכבוש, היא תעשה איזה פעולה, תהיה התנגשות. גם אם עם ישראל ניצל מהם. מה תעשה ההתנגשות הזו?
הצרה היא כמו קיר שלם, היא לא קיימת רק בנקודה שבה נמצא הצדיק. הצדיק היה אבן בקיר הזה, והוא נחלץ ממנה. מישהו צריך להשלים את החור.
הרשע בא במקום הצדיק, בהתנדבות. בדרך כלל במקום שיש צרה כזו, הצדיק פסיבי, הצרה באה עליו בניגוד לרצונו. אבל במקומות האלו בדרך כלל מסתובבים רשעים שיוצרים את הצרה. שעוזרים להביא את הצדיק אל האריה או להפך. הרשעים האלו באו לשם מרצון חופשי, וכשהצרה מפספסת את הצדיק היא הרבה פעמים פוגעת בהם. השרים שזרקו את דניאל לגוב האריות, נזרקו במקומו. האריות לא נשארו רעבים. האנשים שזרקו את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, סיפקו את עצמם כחומר בעירה לאש. הצבאות שבאו להלחם עם עם ישראל נשמדו בעצמם. עם ישראל לא נעלם להם מהכוונת, היתה התנגשות, ועם ישראל ניצח. האנרגיה השמידה את הצבא התוקף.
האנשים שמתעסקים בכוחות הבעיתיים של העולם, ולא שואלים את עצמם שאלות מוסריות, מזינים את הכוחות האלו לטוב ולרע. הצדיק משתמש בכוחות האלו נקודתית, רק במקום שהוא צריך את זה, ורק למשך הזמן הנצרך.
אז מה הנמשל?
העולם הכלכלי יכול להיות צרה. "להחלץ" פירושו לצאת ממקום צר, "צרה" באה מלשון "צר". כשהעולם הכלכלי לא משאיר מקום לשום דבר אחר, האדם נמצא במקום צר. לא נשאר לו זמן לזוגיות, לא נשאר לו זמן להיות עם הילדים שלו, לא נשאר לו זמן להתפלל, לא נשאר לו זמן ללמוד תורה. הוא תקוע, הוא לא יכול לזוז מחוץ לעבודה. במצב כזה הוא גם לא יכול להיות צדיק, אין לו זמן לזה.
הצדיק נחלץ מהצרה של העולם הכלכלי, למקום רחב. גם הצדיק צריך לאכול, גם הוא עובד, אבל הוא לא מוכן להשתעבד לעבודה. הוא לא מוכן שהיא תהיה הדבר היחיד בעולמו. אפילו לא הדבר החשוב ביותר. הצדיק אוכל לשובע נפשו, וגם מתחזק את הזוגיות שלו, מחנך את הילדים, מתפלל בכוונה ולומד תורה. הרבה.
אבל מה יהיה על העולם הכלכלי? הרי הצדיקים עצמם צריכים עולם כלכלי מפותח. בעולם כלכלי חנוק, מי שלא עובד כל היום לא יכול לאכול, אין לו איפה לגור. בעולם כלכלי של מותרות, בעולם שבו למשפחה רגילה יש שני רכבים, הצדיק יכול, למרות שהוא עובד מעט, לאכול לשובע ולגור ברחבות. אבל בשביל זה צריך אנשים שיעבדו קשה, כמה שיותר זמן. בשביל זה צריך אנשים שיצרכו הרבה. בלי צריכה אין צמיחה, בלי זה גם לצדיק יהיה קשה לחיות.
אז למה הצדיק לא עוזר לצמיחה? למה הוא לא מתאמץ ונותן את זמנו כדי לפתח את העולם הכלכלי הזה?
התשובה היא שהרשע יבוא תחתיו. הרשע בתנ"ך אינו דווקא מי שמחפש לעשות רע, רשע הוא מי שמורשע בדין שמים. מי שלא מתעניין במוסר. אנשים שהחומריות מעניינת אותם יותר מכל דבר אחר יבואו מעצמם. כל הזדמנות כלכלית שהצדיק לא לקח, תתפס על ידי מישהו אחר. מה שהצדיק לא יצרוך, מישהו אחר יקח.
בעולם מושלם היו כל האנשים מקדישים חלק מסוים מזמנם לרוח: לתורה, למצוות, למשפחה, וחלק מסוים מזמנם לכלכלה. העולם לא מושלם. יש אנשים שבוחרים לעסוק בעיקר ברוח, ויש מספיק אנשים מולם שבוחרים לעסוק רק בחומר. גם העולם הרוחני וגם העולם החומרי יבנו, ההבדל יהיה רק בגורל האישי של אלו שבחרו במוסר ובצדק (גם אם הם עובדים רוב היום), מול אלו שבחרו בחומריות בלבד, גם על חשבון המוסר.
הצדיק נחלץ מהצרה, אבל העולם הכלכלי, שהצדיק עצמו צריך, לא קורס, הרשע בא מעצמו תחתיו.