המזמור מדבר על מעלת התפילה, איך יתכן שה' הגדול שומע למה שאדם קטן קורא בשמו. ומתאים לאמרו כשבח על עצם התפילה, וכשבח על גדולת האדם.
א לַמְנַצֵּחַ
עַל-הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד: ב ה' שאתה אדון לנו גם אם לא נרצה ה' אֲדֹנֵינוּ מה חשוב לך כל כך שיקרא שמך בארץ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ הרי את הרגשת כבודך[1] תתן על המלאכים הנכבדים שהם יכירו אותך וזה העיקר אֲשֶׁר תְּנָה
הוֹדְךָ עַל-הַשָּׁמָיִם: ג אבל אתה נתת אפילו לקטנים יכולת להתפלל אליך, ואפילו יונקים שיודעים
רק לדקלם מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים תפילתם נותנת את בסיס הכח שלא יוכלו אויביך לשנות את עם ישראל[2] יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן
צוֹרְרֶיךָ עד שלעתיד לא יהיה לנו כלל
אויבים, או אפילו מי שינקום על מה שעשינו לו אנחנו לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם: ד וכשאני מסתכל על גדולת השמים וכל פרטיהם[3] שעשית לכל כוכב מסלולו וכדו' כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ וכן הירח והכוכבים[4] שביססת בשמים יָרֵחַ
וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: ה הרי שאיני יודע, למול כל הגודל הזה, מה יש באדם חסר סיכוי, שוודאי
ימות,[5] שיהיה בקדמת המחשבה שלך[6] מָה-אֱנוֹשׁ
כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ ובבני האדם, שצורכיהם
חומריים, שתבדוק מה הם צריכים ותתן להם וּבֶן-אָדָם כִּי
תִפְקְדֶנּוּ: ו והתשובה היא ששמת בהם נשמה, צלם אלוקים, שיהיו גדולים מהמלאכים וַתְּחַסְּרֵהוּ
מְּעַט מֵאֱלֹהִים והקפת אותם בשמך שנקרא עליהם
ובכל פרטי התורה[7] וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: ז וכאלוקים נתת להם שלטון על ידי מעשי המצוות בכל העולם ומשפיעים על
הכל תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ וכל בריה אחרת נמצאת תחת שלטונם[8] כֹּל שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו: ח כל פרטי הצאן ובעלי החיים המאולפים צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וחיות הבר שהאדם צד וְגַם בַּהֲמוֹת
שָׂדָי: ט ואפילו ציפור שקשה יותר לצודה צִפּוֹר שָׁמַיִם
וגם הדגים שמוסתרים מהעין וּדְגֵי הַיָּם כי האדם
למד להגיע גם אל מקומם שאינו טבעי לו עֹבֵר אָרְחוֹת
יַמִּים: י ועל ידי שהאדם הזה מתפלל אליך ומקבל אדנותך ה' אֲדֹנֵינוּ נהיה שמך שקורא בו בתפילתו, גדול, בכל העולם החומרי ששולט עליו מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ:
[1] "הוד" הוא תחושת גדולה וכבוד שדבר מַשרֶה על אחרים באופן שאי אפשר להסביר, ו"הדר" הוא כשאפשר להסביר מה גורם לתחושה זו ולפרט אותו, כגון קישוטים או ריבוי חיילים.
[2] "עוז" פרושו חזק ויציב וקשה לשינוי.
[3] "מעשי אצבעותיך" ולא "מעשי ידיך", כי הכוונה לפרטים הקטנים שצריכים דיוק בעשייה.
[4] יתכן שנקט דוקא "ירח וכוכבים" כי ישראל נמשלו ללבנה ולכוכבים; או ש"שמיך" הוא במהלך היום, ו"ירח וכוכבים" בלילה.
[5] "אנוש" הוא כינוי לבני אדם, מלשון מחלה "אנושה".
[6] "זכרון" אינו רק אי שיכחה אלא לחשוב על הדבר בפועל. למשל, "זכור את אשר עשה לך עמלק" מתקיים על ידי קריאה בפועל, ועל ידי זה "לא תשכח".
[7] פרוש נוסף: "כבוד" הוא נפשו האלוקית, כמו בפסוק "ישכן לארץ כבודי", ו"הדר" הוא גופו.
[8] פרוש נוסף: כיון שהאדם עושה את רצון ה', כל העולם הוא חומרי לעומתו, וכאילו הוא רק מתחת לרגליו, אבל משם ומעלה האדם נפרד ממנו.
פרוש נוסף: כל שאר הבריות הם הקדמה ליצירתו של האדם.