המזמור מדבר על מצבים של הסתר פנים לזמן ארוך, ואף שהאדם מתפלל, אינו נושע, כיון שאינו יודע מה ה' רוצה שיתקן. ומתאים לאמרו כשלא נושע זמן רב ולא יודע מה לתקן, וכן מהצד הלאומי, על התמשכות הגלות.
א לַמְנַצֵּחַ
מִזְמוֹר לְדָוִד: ב מה הדבר שאני צריך עוד לעשות[1] כדי שיפסיק הזמן הממושך שאינך משגיח עלי[2] עַד-אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח ומה אני צריך לעשות שאראה את הופעתך בעולם[3] עַד-אָנָה תַּסְתִּיר אֶת-פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי: ג ומה אני עוד צריך לעשות אחר שאני שם כל הזמן ברצוני רעיונות מה אתה
רוצה שאתקן עַד-אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי אבל נשאר לי אותו צער קבוע כי זה לא פותר את הבעיה יָגוֹן
בִּלְבָבִי וזה כל עוד יש לי אפשרות לתקן[4] יוֹמָם ומה עוד צריך לתקן כדי שאויבי
לא יתגבר[5] עלי[6] עַד-אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי: ד וכנגד מה ששכחתני השגח עלי הַבִּיטָה וכנגד הסתר הפנים ענה לתפילתי עֲנֵנִי שהרי
אתה אלוקי המשגיח עלי ובורא העולם שיכול לענות לכל ה' אֱלֹהָי תן לי הבנה נכונה מה רצונך שאתקן הָאִירָה עֵינַי מחשש שלא
אספיק עד שאמות ולא אוכל לתקן עוד[7] פֶּן-אִישַׁן הַמָּוֶת: ה וגם אם לא אמות, יחשוב אויבי שהוא ניצח אותי ולא בא ממך, ויהיה חילול
ה' פֶּן-יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו והמצרים לי ישמחו כשיגלו שהתחלתי ליפול, ואינם מבינים שלא אפול
לגמרי, ויהיה חילול ה' בנתיים צָרַי יָגִילוּ
כִּי אֶמּוֹט: ו אבל אני לא עוזב את בטחוני שתציל אותי אף שאיני זכאי וַאֲנִי
בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי ולכן עוד
אשמח וודאי כשתבוא הישועה יָגֵל לִבִּי
בִּישׁוּעָתֶךָ ואשבח את ה' כי הישועה הזו
אינה למעני אלא שאגיב לה[8] ויתגדל שם ה' אָשִׁירָה לה'
כִּי גָמַל עָלָי:
[1] "עד אנה" פרושו "עד לאן", כלומר מה עוד צריך לקרות, ולאיזה מטרה זה מכוון.
[2] אין שכחה אצל ה', אלא הכוונה היא שהוא כביכול שוכח, כיון שהאדם נתון כביכול ליד המקרה. והֶפכו בהמשך הוא "הבטה", שהוא ענין של השגחה.
[3] דייק בלשונו, כי ה' אינו מסתיר את האדם מפניו אלא מסתיר את פניו מהאדם, כי ה' רואה, אבל אנחנו לא רואים אותו במציאות.
[4] "יומם" פרושו זמן האור, כלומר כל זמן שעוד יש לי חיים ואור בעולם הזה ואני יכול לתקן. והֶפכו אחר כך: "אישן המות", כאשר המוות נמשל ללילה.
[5] את הביטוי "ירום עלי" אפשר לפרש גם כ"יתגאה עלי" או כ"ירגיש צדיק יותר ממני".
[6] פרוש נוסף: יש שני מיני עונש. האחד הוא שה' עוזב את האדם למקרה, וזהו "תשכחני נצח", ואז האדם יכול להצליח ונחשב לו יומם, על ידי שישׂים עצות של עולם הזה בנפשו; אבל יש לו יגון כל הזמן, כי הוא מרגיש שה' עזב אותו. ויש מין עונש אחר, שה' משגיח עליו להעניש אותו, וזהו הסתר פנים; ואדם כזה אויבו מתרומם עליו יותר מדרך הטבע.
[7] פרוש נוסף: הוא הולך ונחלש, ומבקש: האר עיני שאתחזק, כמי שמתעלף ורואה שחור, כדי שלא אתעלף, שאהיה כישן ואמות.
[8] "לגמול" פרושו לעשות מעשה שראוי שתהיה לו תגובה, או להגיב על מעשה כזה. יש הרבה צרות שאדם רק מחכה שייגמרו, וכשהן נגמרות חזר מבחינתו המצב הרגיל, ואינו זוכר להודות. אבל ישועת ה' היא גמילה, ונועדה שנשבח עליה ונפרסם את שם ה', ולא נקבל אותה כמובנת מאליה.