המזמור מסביר איך רשעת הרשעים מביאה את הסתר הפנים מידה כנגד מידה, וזה עצמו מחזק את רשעותם ומביא עליהם את העונש וגם מונע מהם להינצל ממנו; ולעומת זאת, כשיתגלה ה' על עמו, גם יינצלו מהעונש וגם יסורו הרשעים[1]. ומתאים לאמרו על הסתר פנים ועל הגלות בכללה.
אלַמְנַצֵּחַ לְדָוִד האדם המרוקן מתוכן[2] חוטא כיון שאינו רואה את אלוקים בעולם וחושב שאין אלוקים אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ
אֵין אֱלֹהִים וכתוצאה מזה הוא מקלקל את דרכו
הטובה הִשְׁחִיתוּ והדעות האלו מביאות למעשים מאוסים בעיני ה'[3]הִתְעִיבוּ עֲלִילָה עד שנראה שבדור הזה אין כלל צדיקים אֵין עֹשֵׂה-טוֹב: ב וזה
מביא הסתר פנים כי ה' רוצה להסתכל מרחוק מהשמים ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף
עַל-בְּנֵי-אָדָם ולבחון אם יש מי שמצליח להבין
בכל זאת שה' נמצא במציאות לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל ושיש
מי שמחפש קרבת אלוקים גם כשמסתיר פניו דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים: ג וזה
עצמו מביא שכולם[4] עוזבים את ה' כי נראה להם שבאמת אין אלוקים הַכֹּל סָר והרבים משפיעים על אחרים עד
שכולם בהיותם יחד מרחיקים עצמם מה'[5]יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ עד שאין כלל בדור מי שעושה טוב אֵין עֹשֵׂה-טוֹב וגם המעט שנראה שעושים טוב זה
מצד כוונתם לרווח אישי[6]אֵין גַּם-אֶחָד: ד (וזה
מביא להסתר פנים גדול יותר שהם מוגלים מארצם) וצריכים כל אותם עושי רע לדעת
מהנבואה הֲלֹא יָדְעוּ כָּל-פֹּעֲלֵי
אָוֶן שמה שהעמים אוכלים את עם ישראל בגלות כאילו הוא לחמם[7] שזה הסתר פנים גדול מאוד אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם הוא
מידה כנגד מידה ממה שעם ישראל לא קראו אל ה' ה' לֹא קָרָאוּ: ה ולכן
שם בגלות יפחדו מהעמים ויהיה להם צרות שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כי ה' מופיע להושיעם בדור צדיק[8] ולא בדור כזה שמסתיר בו פניו כִּי-אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק: ו ואינם יכולים להנצל כי יבשו את העצה היחידה למעונים כמותם עֲצַת-עָנִי תָבִישׁוּ לפנות אל ה' שהוא המגן היחיד לעניים[9]כִּי ה' מַחְסֵהוּ: ז ולכן
הם מתקשים להציל את עצמם. אבל עוד תבוא הישועה גם אם איננו יודעים איך מִי יִתֵּן ותבוא מהקדושה והופעת ה'[10]מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת
יִשְׂרָאֵל וכשיראו שה' משיב את עמו מהגלות שהוא הפך מהסתר פנים[11]בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת
עַמּוֹ אז יגלו את ה' גם כל הפרטים[12]יָגֵל יַעֲקֹב וכיוון שלא יהיו רשעים עוד ישמח העם כולו[13]יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
[1] המזמור הזה נכפל בשינויים קלים בפרק נג. שם מחיל את הענין המדובר כאן על דואג האדומי ועל שאול הרודף אותו.
[2] "נבל" הוא מי שמרוּקן מתוכן טוב. מלשון זה בא "נבל יין", וכן כלי הנגינה "נבל", שכנראה יש לו תיבת תהודה, וכן "נבלה", שהיא גוף מרוּקן מרוח חיים.
[3] "עלילה" היא מעשה הנובע ממידות מסוימות, וכשמדבר על בני אדם, בדרך כלל הוא לרע.
[4] המזמור הזה מתאר מצב בצורה כוללת, ולא בא לומר שכולם עד אחד ממש עוזבים.
[5] שורש "אלח" מופיע רק עוד פעם אחת בתנ"ך: "אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה" (איוב טו, טז). ו"תועבה" הוא דבר מורחק וכנראה "אלח" מאותו ענין.
[6] פרוש נוסף: שהתהליך הביא למצב שממש אין עושה טוב אפילו לא אחד כשקודם עוד היו מעטים.
[7] פרוש נוסף: שאכלו את עם ישראל ולא הזיק להם שאפילו לא חסר להם לחם.
[8] פרוש נוסף: כי ה' צדיק בדינו וזה מה שמגיע לדור הזה.
[9] פרוש נוסף: שם פחדו פחד כי ענין הגלות שיפחדו פן יושמדו ולכן ישובו אל ה' וה' עשה את זה כי הוא צדיק וגם בדור כזה פותח להם פתח לשוב בתשובה. ולכן תתבישו ממעשיכם שזו העצה היחידה שנותרה לכם בענייכם לשוב אל ה' שהוא מחסה העניים.
[10] פרוש נוסף: אמנם אלוקים מושיע בדור צדיק והדור הזה כולו רשע ואין מי שיתן לו בזכותו ישועה אבל ה' יכול גם בדור שכולו חייב להביא את הישועה מציון למען ציון ולא מצד זכות האנשים.
[11] יתכן שיש כאן נבואה על הגלות כיון שנאמר על ידי דוד קודם הגלות, וכן נאלץ לומר במילא בנבואות אסף. אבל לא חייבים כי היה ברור כבר מזמן משה רבינו שתהיה גלות, וכן אומר בפרשת האזינו וסביבה.
[12] "יעקב" מציין את הפרטים או דור מסויים ו"ישראל" את עצם העם וכללותו.
[13] פרוש נוסף: הפרטים עלולים להתייאש מהגלות או בכל אופן לחשוב שלא תהיה הישועה בימיהם, ולכן יגילו כי יהיה גילוי בישועה, אבל עם ישראל כולו יודע שתהיה ישועה, ואין זה גילוי חדש בשבילו, אבל השמחה תגיע רק אז כשיהיה בפועל.