המזמור אומר שאין לה' צורך עצמי בקרבנות, כפי שחושבים הרשעים שהם יתנו לו קרבן והוא ישתוק על רעות אחרות שהם עושים, וכפי שחשבו על האלילים^[1], אלא הקרבנות נועדו לעזור לאדם לשמור את התורה כולה. ומתאים לאמרו ליישר את דעתו בעבודת ה'.

א מִזְמוֹר לְאָסָף[2] (אל תחשבו שה' הוא אחד הכוחות בעולם) אלא ה' הוא מעל הכוחות כולם ושולט בהם אֵל אֱלֹהִים ה' ובדברו נהיתה הארץ כולה דִּבֶּר וַיִּקְרָא-אָרֶץ על כל קצוותיה מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ עַד-מְבֹאוֹ:  ב (ואל תחשבו שאינו בכל העולם אלא בירושלים בלבד) אלא שציון כלולה כל מיני היופי שבעולם מלוכה ומקדש מִצִּיּוֹן מִכְלַל-יֹפִי ולכן שם הוא מופיע בגלוי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ:  ג (ואף שהיום מאריך אף על רעותיכם) לעתיד לבוא יבוא המשגיח עלינו ולא ישתוק עוד יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל-יֶחֱרַשׁ ויהיה עת משפט שידין את העולם באש אֵשׁ-לְפָנָיו תֹּאכֵל ותהיה סערה גם במי שקרוב אליו כעם ישראל[3] וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד:  ד ואז יקרא לשמים להעיד מה שבליבו של אדם יִקְרָא אֶל-הַשָּׁמַיִם מֵעָל וידון את עם ישראל בארץ וְאֶל-הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ:  ה ויאמר שידבקו בה' להיות לו, רק חסידיו שעל ידי הזבחים כרתו איתו ברית על כל התורה[4] אִסְפוּ-לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי-זָבַח:  ו ואז יספרו השמים את הצדק שה' עושה בעולם וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ שיתברר שה' שופט את העולם באופן מתמיד ומה ששותק היום רק מאריך אף כִּי-אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה:  ז ולכן כבר היום שמעו עבדי ותכוונו את עצמכם שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה ואתם ישראל שקיבלתם תורה אעיד בכם על רעתכם יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ כיון שהופעתי בעולם דרככם ואני משגיח עליכם לכן גם שופט אתכם[5] אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי:  ח והתוכחה לא על ענין הזבחים שאותו אתם דוקא עושים טוב לֹא עַל-זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ ומקריבים מולי את עולת התמיד וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד:  ט (אלא שחושבים שאני צריך את זה) והרי אינני צריך דוקא את הפר שגדל בביתך לֹא-אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר ומהצאן שאתה מגדל לא אקח את הטובים ביותר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים:  י שהרי אם הייתי צריך בהמות כל חיות הבר שלי בלי צד בעלות שלכם כִּי-לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר ובהרים יש לי חיות גדולות[6] לאלפים בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי-אָלֶף:  יא ואני גם יודע איפה הם ואפילו העופות שנסתרים בהרים יָדַעְתִּי כָּל-עוֹף הָרִים וכל דבר שיש בשדה^[7] שמו איתי וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:  יב ולכן גם לו יצויר שהייתי זקוק לאוכל כמו שאתם מדמים לא הייתי אומר לכם להביא לי אותו אִם-אֶרְעַב לֹא-אֹמַר לָךְ כי גם העולם המיושב וכל רכושו שלי והייתי יכול לקחת כרצוני כִּי-לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ:  יג ויותר מזה שהרי ידוע וודאי^[8] שאיני צריך לאכול או לשתות הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה:  יד אלא אינני צריך שתתן לי זבחים כדי שאציל אותך רק אחרי ההצלה תודה לה' על ידי זבח זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה ומה שנדרת בעת צרה תשלם אבל לא בקשתי ממך שתנדור וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ:  טו וכשיש לך צרה תקרא אלי ובזה די ולא צריך קרבנות וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה ואציל אותך מהצרה ואז תכבדני לפרסם את הנס שזה העיקר בקרבן התודה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי:  טז אבל לרשע שאינו חושב כך אומר ה' וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מה אתה מנסה לנסח מחדש את המצות הבלתי מובנות כקרבנות מַה-לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי ואת מצות התורה אתה רק אומר בפיך אבל לא מקיים וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי-פִיךָ:  יז שהרי שנאת את תוכחת התורה לתקן את דרכיך וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר ולכן אחרי שאתה אומר את דברי משליך אותם ולא עושה וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ:  יח שאתה הולך אחרי תאוותיך ומרצה את הגנב שיתן לך חלק בגנבה במקום להוכיח אותו אִם-רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ ושם את החלק שהרווחת בניאוף וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ:  יט וגם מה שלא נותן לך רווח ישיר אתה עושה שאתה מדבר רעות על אחרים פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וכל פרטי דיבורך צמודים לרמאות לסכסך בין אנשים וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה:  כ עד שתעזוב גם את המוסר הטבעי. שדרכך הקבועה לדבר גם על אחיך לשון הרע תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר ואפילו בן אמך שלא יורש איתך תנסה להרחיק מעליך[9] בְּבֶן-אִמְּךָ תִּתֶּן-דֹּפִי:  כא וכיון שעשית רעות כאלו והארכתי לך אף אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי חשבת שאלוקים כמוך שאינו מחפש מוסר אלא את טובתו הפרטית ורוצה קרבנות ולא מעשים טובים דִּמִּיתָ הֱיוֹת-אֶהְיֶה כָמוֹךָ ולכן אוכיח אותך כאן ואראה לך את דרכי מול דרכך אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ:  כב ומציע שתבינו את התוכחה הזו כבר עכשיו כי הקרבנות שאתם מביאים בצורה הזו גורמת לכם לשכוח את ה' מצד האמת בִּינוּ-נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ שאם לא כן כשיבוא זמנכם תמותו ואין מי שיציל אתכם לעולם הבא[10] פֶּן-אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל:  כג ואילו מי שזובח קרבן תודה כדי לפרסם את גדולתי זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי ושם לפניו את דרך ה' ללכת בה וְשָׂם דֶּרֶךְ הוא יראה לעתיד את תשועת ה' שיושיע אותו אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים:

[1] זו השקפת עבודה זרה, שהאלילים אינם רוצים שהאדם ישנה את דרכיו, אלא רוצים להרוויח דברים, וכביכול יש בכוחם לתת דברים אחרים, והאדם עושה איתם משא ומתן ומנסה להפעיל את כוחות העולם לטובתו. צורת חשיבה זו עלולה לגרום שאנשים יחשבו שהם מסודרים מול ה', ויעשו רעות רבות בחסות זה, עד שיגרום לחורבן בית המקדש, כמו שנאמר בירמיהו פרק ז: "הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל: הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם… וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ: וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי… כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם (הוציא) הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם". וכן מוזכר במזמור הבא: "כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".

[2] אסף היה בזמן דוד, ומוזכר פעמים רבות בדברי הימים, בעזרא ובנחמיה.

[3] פרוש נוסף: יש סביבו סערה, כך שרק חסידיו האמיתיים יוכלו להתקרב אליו.

[4] זה משל לכריתת ברית בין אנשים, שנעשית על זבח, בהרבה מקרים, כמו בפסוק: "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:… וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם" (בראשית לא, מד; נד).

[5] "אלקים אלקיך אנכי" כנגד "א-ל אלקים ה'". אולי הכוונה היא, שבאופן בסיסי, ה' הוא א-ל אלוקים ואינו צריך מאיתנו כלום, אבל כיון שהופיע מציון, יש לו קישור לעם בעולם, ו"אלוקים אלוקיך אנכי", וזה מחייב אותנו לעובדו.

[6] אמנם יש מקומות ש"בהמות" הן החיות המבויתות לעומת "חיות" שהן חיות בר, אבל בדרך כלל "בהמות" הן בעלי חיים גדולים ו"חיות" הן כל השאר, וזה הפרוש כאן, כיון שמדובר בחיות בר.

[7] "זיז" היא מילה נדירה מאוד. קשה לומר שהוא מלשון "זז", כי אין שורש כזה בתנ"ך. נראה לפרש שהיא מלשון "זה" או "להזות", ואומר: ידוע לי כל דבר שאפשר להצביע עליו בשדה.

[8] זה סגנון של שאלה רטורית, והוא סגנון ייחודי, ומשמעותו שאי אפשר כלל לענות תשובה אחרת, ולכן אפשר לשאול בלי לחשוש מתשובה לא נכונה.

[9] נראה ש"דופי" מלשון "הדף".

[10] כמובן, "אטרוף" הוא משל מהקרבנות, כפי שהם חשבו שה' כביכול צריך בשר.