דוד אומר שעיקר הפחד בצרה הוא החשש שה' עזב אותו, ומי שדבק בה' יש לו העיקר; והוא מבקש הצלה מעצם הצרה כדי שיוכל לעבוד את ה' בעולם הזה. ומתאים לאמרו למי שיש לו אויבים, וכדי להבין מה חשוב באמת.
א לַמְנַצֵּחַ על מה שהוא בורח כיונה[1] אבל לא יכול לדבר בידי הפלישתים עַל-יוֹנַת אֵלֶם ורחוק
מערי ישראל כי בורח משאול רְחֹקִים לְדָוִד
מִכְתָּם תוך כדי שאחזו אותו קודם שניצל[2] וכיון שאוחזים אותו אין לו איך לברוח בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת: ב עיקר פחדי שאינני מוצא חן בעיניך ולכן מבקש על זה חָנֵּנִי אֱלֹהִים כי רואה
ששאול מקווה לבלוע אותי כִּי-שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ ובמקביל
כל הזמן יש לי צרות מאחרים כמו לוחמי הפלישתים שנראה כאילו באות עלי צרות רבות
להאביד אותי[3] כָּל-הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי: ג וזה מה שמקווים כל הזמן[4] המסתכלים עלי לראות במפלתי שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל-הַיּוֹם שכמו שיש לוחמים רבים בארץ יש גם במרום רבים הלוחמים בי[5] כִּי-רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם: ד אבל דוקא ביום שבו אני מפחד אני בוטח בך שאתה עושה את הטוב, ודבק בך
שזה עיקר צורכי בעולם יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח: ה וגם כשבא עלי משפט ואיני מבין את מה שה' מוביל גם אז אהלל את
רצון ה' שהוא העיקר בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ ואומר שכיון שאני דבק באלוקים אין לי סיבה לפחד[6], בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא כי לא יכול אדם לעשות לי דבר מהותי כי אינו יכול לפגוע בדבקות הזו
שהיא העיקר אלא רק בבשר מַה-יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי: ו ועדיין הם גורמים לי כל היום לעצבות שגורמת לתפילה במימד נוסף שמבקש
גם על ההצלה כָּל-הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ וזה כיון שכל מחשבות שאול מושקעות איך להרע לי עָלַי כָּל-מַחְשְׁבֹתָם לָרָע: ז עד שהוא מוכן לגור ולארוב לי במקומות שאני נמצא בהם יָגוּרוּ
(יצפינו) יִצְפּוֹנוּ ושומר כל
הזמן את עקבותי לדעת איפה אני הֵמָּה עֲקֵבַי
יִשְׁמֹרוּ כי כל תקוותו להשיג את נפשי כַּאֲשֶׁר קִוּוּ
נַפְשִׁי: ח ועל הרע שהם עושים שאינו על פי דרך הישר הצֵל אותי מהם עַל-אָוֶן פַּלֶּט-לָמוֹ[7] ובכעסך על הפלישתים השפֵּל גם
אותם וינוצחו[8] בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים: ט ואני יודע שאינך מואס בי אלא כל נדודי עכשיו אתה סופר כי יש להם איזה
ענין כנדודי ישראל במדבר שנספרו בפרשת מסעי נֹדִי סָפַרְתָּה ולכן גם את דמעותי על הקושי והלחץ תשמור אצלך שהם מצטרפים ותספור
אותם לקצר לי את הייסורים לפי מידת הצער אָתָּה שִׂימָה
דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ: י ואז כשאהיה ראוי אויבי יברחו ממני וגם אז אקרא אליך ולא בכוחי
ועוצם ידי אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא ומההצלות הקטנות שבדרך כמו כאן עם הפלישתים אני יודע שאלוקים איתי
ודואג לי ולכן יודע שגם מהצרה הגדולה אנצל[9] זֶה-יָדַעְתִּי כִּי-אֱלֹהִים לִי: יא ואז כמו שהללתי את דברך במדרגה הלא מובנת בֵּאלֹהִים
אֲהַלֵּל דָּבָר כך תגיע המדרגה המובנת במידת
הרחמים ואהלל שוב את דברך החדש[10] בה' אֲהַלֵּל דָּבָר: יב ואומר שכיון שבטחתי בך אלוקים לא היתה לי סיבה לירא כי אתה תציל אותי
מהצרה בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא ומה יכול אדם לעשות לי אפילו גופנית[11] כיון שאלוקים איתי מַה-יַּעֲשֶׂה
אָדָם לִי: יג ומבחינת הדבקות בה' יצא מזה קרבת אלוקים במה שאביא את נדרי שנדרתי לך
בעת צרה עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ וגם מבחינת ההצלה הפיזית יצא כבוד ה' במה שאשלם תודות ואפרסם את הנס אֲשַׁלֵּם
תּוֹדֹת לָךְ: יד כי מה שהצלת את חיי בעולם הזה כִּי הִצַּלְתָּ
נַפְשִׁי מִמָּוֶת וגם את רגלי שלא ידחו מדרכך
לעולם הבא הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי[12] זה כדי שאעבוד אותך ואעשה
רצונך לראות את אורך העליון בעולם הזה[13] לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים:
[1] כמו שאמר במזמור הקודם "מי יתן לי אבר כיונה".
[2] ברור שלא אמר את כל זה אז, אלא אמר אז רק את העיקר, וניסחו בצורה מדויקת לאחר מכן.
[3] וכבר ציינו (במזמור לד, שמדבר גם הוא על המקרה הזה) שזו היתה הפעם הראשונה שברח משאול, והעובדה שמיד אחר כך באה עליו צרה נוספת מעלה חשש שה' כבר אינו רוצה בו.
[4] עוד אפשר לפרש "שאפו" מלשון שאיפת אוויר, שעל זה מושתתת נשימתם.
[5] פרוש נוסף: "שוררי שאפו" להגיע אלי "כל היום", אבל לא יכלו, כי יש "רבים שנלחמים" לטובתי "במרום".
[6] פרוש נוסף: כיון שה' הבטיח לי שאהיה מלך, אינני מפחד, כי אני יודע שההבטחה תתקיים.
[7] פרוש נוסף: האם "על האוון" שהם עושים ראוי "שתפלט" אותם מצרותיהם? אלא "באף עמים הורד אלוקים".
[8] באופן פשוט, הסיבה שהוא אומר את זה באותו משפט היא כי צריך הצלה גם משאול וגם מהפלישתים האוחזים אותו. עוד אפשר לפרש, שהוא מבקש שמה שיינצל משאול לא יהיה על ידי כך שהפלישתים יתגברו, כמו שקרה לבסוף.
[9] פרוש נוסף: כיון שאני דבק בה', אני יודע שהוא גם יציל אותי בסופו של דבר פיזית.
[10] פרוש נוסף: "אהלל" שוב את דברך הראשון, שעכשיו יהיה מובן.
[11] כנגד מה שאמר קודם "מה יעשה בשר לי".
[12] פרוש נוסף: "הִצלת את נפשי ממות" ע"י הפלישתים, ואת "רגלי מדחי" – מלנדוד לעד ע"י שאול.
[13] פרוש נוסף: הצלת גם את "רגלי" מלהדחות מחוץ לגבול ישראל, כדי שאוכל "להתהלך לפניך" בארץ ישראל, לאור "באור החיים" של הקירבה אליך בחיים.