דוד[1] אומר שיתנהג לפי רצון ה' העליון גם אם זה לא ההגיון הפשוט, כמו שלא הרג את שאול במערה כיון שהוא משיח ה'; וה' יפתור את הבעיות בעולם הזה גם לא ברור איך הוא עושה זאת[2]. ומתאים לאמרו כדי שלא יחטא לה' במאמציו להציל את עצמו.
א לַמְנַצֵּחַ אתה ה' תדאג שלא אלך לאבדון אַל-תַּשְׁחֵת
לְדָוִד מִכְתָּם כשברח מלפגוע בשאול ולא תקף
אותו במערה בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי-שָׁאוּל בַּמְּעָרָה: ב מטרתי בעולם למצוא חן בעיניך ולכן לא אהרוג את שאול חָנֵּנִי
אֱלֹהִים ואתה תן לי מתנת חינם ודְאג
ששאול לא יהרוג אותי חָנֵּנִי כי חיי
מסתתרים אצלך שאתה תגן עליהם כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי ואני מסתתר בצל כנפיך העליונות לפי המבט שלך ולכן לא אהרוג אותו וּבְצֵל-כְּנָפֶיךָ
אֶחְסֶה עד שיעבור המקרה הרע הבא עלי
ועד שיעבור הנסיון שמושך אותי לעשות רע עַד יַעֲבֹר
הַוּוֹת[3]: ג ואני קורא לה' לפי מידתו העליונה אף שאינה מובנת לבני אדם אֶקְרָא
לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן ויודע שכוחו פועל במציאות
וימלא את החסרון שאני לא עושה מצד המוסר לָאֵל גֹּמֵר
עָלָי: ד ויודע שדוקא מהגובה של השמים ישלח מלאכיו ויושיע אותי יִשְׁלַח
מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי כיון
ששאול הרוצה לבלוע אותי מחרף את רצון ה' במעשיו באופן מתמיד חֵרֵף שֹׁאֲפִי
סֶלָה ולכן ה' ישלח את חסדו דווקא אלי
ובדרך שלא תסתור את האמת יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ: ה ונפשי נשארת ביציבותה אף שכל אנשי השוכבים סביבי אינם כמוני
והם כאריות שרוצים שאהרוג את שאול נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה ורוצים לשורפו מצד קרבתם אליו[4] לֹהֲטִים ויש להם
שיניים כלומר כלי מלחמה להרגו בעצמם בְּנֵי-אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים ולשונם שמנסים לשכנע אותי להרגו היא חרב חדה[5] וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה: ו אבל אתה מסתכל על הדברים בגובה של השמים ולא של הארץ ולכן לא רוצה
שאעשה את המעשה הזה רוּמָה עַל-הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים וכבודך מופיע גם על הארץ אף שעוד לא מתגלה ממש להצילני משאול אבל מציל
אותי מכל צרה באופן מקומי עַל כָּל-הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ: ז שאם הכינו רשת שתלכוד אותי מלמעלה במקום שרגלי רגילות ללכת רֶשֶׁת הֵכִינוּ
לִפְעָמַי ה' גרם לנפשי להתכופף ולא
להפגע ובנמשל נתן לי ענוה ולא מרדתי בשאול כָּפַף נַפְשִׁי ואם חפרו בדרכי בור נפלו בו הם באופן מתמיד ומהותי ולא אני שרשעתם
פוגעת בהם כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה: ח ואני רצוני מיוצב עם רצון ה' אף כשהוא נסתר נָכוֹן לִבִּי
אֱלֹהִים ויהיה יציב אותו רצון כשה'
יצילני ואז אשיר ואפרט את גדולת ה' נָכוֹן לִבִּי
אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה: ט וה' יעיר את כבודי כמלך שיתחיל לפעול עוּרָה כְבוֹדִי ויחד עם זה יעיר את תשבחותי בשמחה על הנבל והכינור עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר ועל ידי מה שאני משבח כבר
עכשיו אני מעורר את אור הצלחתי שיבוא אָעִירָה שָּׁחַר: י וכשאמלוך לא אשכח את המבט הזה ואתן לך תודה בעמים רבים לפרסם שמך שאף
שאני מלך אתה אדון שלי אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי ואפרט גדולתך בכל הדתות אֲזַמֶּרְךָ
בַּלְאֻמִּים: יא כי יתגלה שחסדך להציל אותי אינו בגובה שלנו אלא מגיע מהארץ ועד השמים
להיות לפי המבט הנכון כִּי-גָדֹל עַד-שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ והאמת מגיעה מהשמים עד הארץ שמה שקורה בארץ הוא האמת של השמים[6] וְעַד-שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ: יב ולכן אתה ה' מתרומם על השמים דרך מה שעל כל הארץ מופיע כבודך במלואו רוּמָה
עַל-שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל-הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:
[1] חלק מהפסוקים במזמור הזה חוזרים שוב בפרק קח.
[2] המזמור הבא משלים את הענין, שדוד מבקש שה' ינקום בשאול גם אם הוא עצמו לא ינקום.
[3] זה נמשל ממה שדוד חוסה במערה עד ששאול יעבור.
[4] פרוש נוסף: יש להם חמת נחש, כלומר ארס ששורף את הגוף, וזאת על ידי מה שהם מנסים לשכנע אותי ב"לשונם", שהיא "חרב חדה".
[5] להרחבת היחס של דוד לאנשיו, עיין מזמור קמא.
פרוש נוסף: כל כך אני בוטח בך, שאני מוכן לשכב במערה אחת יחד עם שאול שהוא כאריה כלפיי, והוא כל כך קרוב שהוא יכול לשרוף אותי בחומו; והוא ואנשיו בני אדם, ולכן "שיניהם" הם "חנית וחיצים" ולא שיניים כשל אריה; ולשון המלשינים עלי היא "חרב חדה" לגרום לשאול להרגני.
[6] פרוש נוסף: "אזמר" ש"חסדך" ו"אמיתך" באים בצורה גבוהה, ולכן לא תמיד מובן הדרך שבה הם באים, ולכן צריך לשבח ולפרסם את זה, כדי שאנשים לא יתייאשו.