זו תפילה על צרות הגלות בלשון של אדם יחיד. ומתאים לאמרו על צרות הגלות ולקוות לגאולה; ומתאים גם לאמרו על אויבים של אדם פרטי, ואז יכוון למשמעות הפשוטה של המזמור.

א לַמְנַצֵּחַ על עם ישראל המשולים לשושנה מול שאר האומות המשולים לחוחים עַל-שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:  ב הצל אותנו מהגלות המשולה למים הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כי היא כבר נוגעת עד הנפש בין מצד החיים עצמם ובין מצד שאנחנו לומדים מהגויים כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ:  ג שאנחנו טובעים בטיט[1] עוד ועוד כי לומדים ממעשיהם הרעים של הגויים שסביבנו טָבַעְתִּי בִּיוֵן ובחשכת המעמקים מצד שאיננו רואים את השגחת ה' עלינו[2] מְצוּלָה ואין לנו דבר יציב להאחז בו שלא לסור מאחרי ה' וְאֵין מָעֳמָד ואנחנו במעמקי הצרות שאין איך לנשום שם בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם וזרמי המים עוד מפזרים אותנו ופוגעים בנו גם בתוך הגלות וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי:  ד והתעייפנו מרוב מאמץ לקרוא אל ה' כי איננו נענים יָגַעְתִּי בְקָרְאִי עד שהגרון משמיע רק נחרה נִחַר גְּרוֹנִי והעיניים כבר נגמרות כביכול כָּלוּ עֵינַי מרוב ציפייה לה' שיגאלנו שלא מתממשת[3] מְיַחֵל לֵאלֹהָי:  ה ויש בגלות שונאים רבים לנו ושונאים אותנו ללא סיבה כי לא עשינו להם דבר רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם והרוצים להשמידנו מקבלים עצמה וכח עָצְמוּ מַצְמִיתַי וגם הם נלחמים בנו ללא סיבה אֹיְבַי שֶׁקֶר ומחייבים אותנו לתת את כספנו בעלילת שקר כאילו גזלנו אֲשֶׁר לֹא-גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:  ו ואמנם אנחנו בגלות באשמתנו וגם מה שאנחנו בספק בו ולא ברור לנו שהוא חטא ושצריך כפרה, אתה ה' יודע שזה כי נוח לנו להשאר בספק ולא להכריע אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי והחטאים שעשינו בפועל בעקבות הספק, אף שלנו לא ברור שהם חטא, לך ברור והם עוד לא התכפרו ונעלמו וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא-נִכְחָדוּ:  ז אבל יש בתוכנו המקווים לראות את אדנותך על צבאות העולם ואם לא תושיע הם מתביישים שנראה שאינך אדון להם אַל-יֵבֹשׁוּ בִי קוֶֹיךָ [קרי – 'אד-ני אלקים'] אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת ואלו שמחפשים לראות שאתה משגיח על עם ישראל לא יצטרכו להסתיר עצמם מבושה שאינך מושיע אַל-יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  ח כי על מה שאנחנו שייכים לך מחרפים אותנו כִּי-עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה ואנחנו מסתירים פנינו מצד ששמך נקרא עלינו כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי:  ט ואנחנו שומרים לך אמונים ולא מתנהגים כמו העמים שסביבנו[4] מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי ולא מנסים למצוא אחוה והכרה אצל העמים שקרובים אלינו כישמעאל ועשיו וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:  י ועצם צרת הגלות באה לנו ממה שקנאו בנו שביתך שוכן בתוכנו והחריבו אותו והגלו אותנו כִּי-קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי ואלו שרוצים לקלל אותך מקללים אותנו וצרתנו ובושתנו הם חילול ה' וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:  יא ואנחנו לא עוזבים בגלל זה את עבודתך ואדרבה בוכים מעומק הנפש על בית המקדש בצום וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי ועוד מגדילים בזה את בושתנו שאיננו נענים וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:  יב ומצערים עצמנו על החורבן ולשוב אליך וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק ובזה אנחנו משמשים משל לעם בזוי ומסכן שעזבו אלוקיו וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:  יג עד שמדברים בי תמיד מהשופטים היושבים בשער העיר יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר ועד השירים ששרים השיכורים[5] וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר ויש בזה חילול ה' תמידי :  יד אבל אני יודע שתמיד כשאני מתפלל אליך אתה רוצה בי וַאֲנִי תְפִלָּתִי-לְךָ ה' עֵת רָצוֹן וגם בתוך הצרה יש לך חסדים רבים אֱלֹהִים בְּרָב-חַסְדֶּךָ ואתה עונה לי במה שמציל אותי בתוך הגלות שלא נעלם בה. שאף שלא מושיע מהגלות עצמה גם זו ישועה מצד האמת האלוקית עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:  טו שמציל אותי מהשקיעה במעשי הגויים שלא אהיה כמוהם לגמרי הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל-אֶטְבָּעָה ומציל אותי מהשונאים אותי שלא יכלו אותנו כשצרת הגלות גדולה מדי אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי-מָיִם:  טז ודואג שלא נתפזר מדי בגלות עד שנעלם אַל-תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם ולא אבלע בגלות מצד שלא תהיה עלי השגחה כלל וְאַל-תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה ולא נשאר לנצח בגלות כחלק מהעמים וְאַל-תֶּאְטַר[6]-עָלַי בְּאֵר פִּיהָ:  יז ועוד יגיע עת רצון שתענה לנו לגמרי בחסד שיראה לנו את טובך עֲנֵנִי ה' כִּי-טוֹב חַסְדֶּךָ ולמרות חטאינו תרחם עלינו ותפנה להשגיח עלינו כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי:  יח ותפסיק את הסתר הפנים של הגלות וְאַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ כיון שאנחנו עבדיך ולא חוטאים מֵעַבְדֶּךָ וכי הצרות קשות לנו כִּי-צַר-לִי ולכן מהר להצילנו ולא תחכה עד הקץ מַהֵר עֲנֵנִי:  יט ותקרב את נפשנו אליך שזה גאולתה ובזכות זה תגאל אותנו קָרְבָה אֶל-נַפְשִׁי גְאָלָהּ ובגלל הקשיים שעושים לנו אויבינו תקצר את זמן הגלות[7] לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי:  כ וכיון שאתה יודע את גודל מה שמחרפים אותנו והבושה שיש לנו ושאיננו יכולים לשאת פנינו, ויש חשש שנרצה להסירם מעלינו ולהתבולל בעמים אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי לכן אתה דואג שיצרו לי והמצרים לי נמצאים תמיד מולך ובהשגחתך נֶגְדְּךָ כָּל-צוֹרְרָי:  כא כיון שמה שמחרפים אותי כל כך הרבה כבר שבר את רצוני עד שנראה שאין לי תקוה להגאל עוד חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה ומעצמי אולי הייתי מתבולל ורק קיויתי שיהיו עמים שישתתפו בצערי ואין כאלו וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן או שינחמו אותי לתת לי ענין אחר להתעסק בו ולא מצאתי אצלם דבר ששווה לקרבת אלוקים וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:  כב (והם עושים בשליחותך להפך) שלהבריא אותי לחם כאבל נתנו לי אוכל מר וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ ולמה שאני צמא להיות כמוהם השקו אותי חומץ שמצמיא יותר וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:  כג (אבל למרות שעושים בזה שליחותך לא יחשב להם לזכות) אלא כמו שמאכילים אותי ראש כך מה שיש להם רוב אוכל יהיה המלכודת שלהם יְהִי-שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וכמו שהם מתנהגים איתנו כביכול בשלום ומברים אותנו באבלותנו גם אנשי שלומם יפילו אותם למלכודת וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ:  כד וכמו שעיני ישראל חשכות במצולה כך עיניהם יחשכו מרוב צרות שלא יראו להם פתרון תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת ומול מה שכח ישראל כשל כך תכשיל כוחם שבמתניהם שלא יצליחו להציל את עצמם וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד:  כה וגם עליהם תשפוך כל כמות הכעס והקללה[8] שיש לך עליהם שְׁפָךְ-עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ והכעס שיש לך עליהם וכרגע לא מגיע אליהם כי אתה רוצה שישעבדו את ישראל, יגיע אליהם ויפגע בהם כמו שכעסך פגע בישראל וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם:  כו וכמו שהחריבו את ירושלים, גם מקומות מבצריהם יהיו שוממים תְּהִי-טִירָתָם נְשַׁמָּה וכמו שהגלו אותנו מהארץ גם בערי הפרזות שלהם לא ישבו בְּאָהֳלֵיהֶם אַל-יְהִי יֹשֵׁב:  כז כי אתה רצית להכות אותנו בצורה מדודה לחנכנו והם רדפו אחרינו לעשות יותר מזה כִּי-אַתָּה אֲשֶׁר-הִכִּיתָ רָדָפוּ והפלת לנו חללים להכאיבנו והם מספרים את זה כאילו זה נצחון שלהם וְאֶל-מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ:  כח ולכן על עונם שפגעו בישראל כרצונך תוסיף עון על מה שעשו יותר מזה תְּנָה-עָוֹן עַל-עֲוֹנָם ולכן גם לגבי מה שרצית שיעשו לא יחשב להם צדקות כי עשו בכוונה רעה וְאַל-יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ:  כט ולא יחשב להם זכות לעולם הבא כי עשו את זה מצד הסתכלות של העולם הזה יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וגם בעולם הזה לא יחשבו להם את זה לדורות כצדקות, אף שהיה רצונך, כי כוונתם עשתה אותם רשעים וְעִם צַדִּיקִים אַל-יִכָּתֵבוּ:  ל ואני עכשיו מעונה וכואב מהצרות אבל אינם מהותיות לי כמותם וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב ולכן עוד תבוא לי ישועה ממך ותעלה אותי מהצרה למעמד גבוה יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי:  לא ואני, שלא כעמים, אדע ליחס את הצלחתי לה', ולא לכחי ועוצם ידי, ואשבח אותו בשמחה אֲהַלְלָה שֵׁם-אֱלֹהִים בְּשִׁיר ואגדיל את שמו בעולם על ידי שאודה לו בפרסום וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה:  לב וזה יהיה עבודת ה' טובה יותר מהקרבת הקרבן הגדול ביותר וְתִיטַב לה' מִשּׁוֹר פָּר שיהיה בישועה הזו גם גובה והרמת קרן לישראל וגם שלטון על העמים ברמיסת הרגל[9]אבל העיקר יהיה ההודאה ופרסום שם ה' מַקְרִן מַפְרִיס:  לג ובזה ישמחו הענוים כי העיקר אינו גאוות ישראל על אחרים אלא הופעת שם ה' רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ ולכן המחפשים את ה' יחיה רצונם כיון שיתגלה ולא יהיה עוד במצולה דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם:  לד כי אף שהיינו אביונים במצוות בטיט הגלות שמע אל תפילתנו כִּי-שֹׁמֵעַ אֶל-אֶבְיוֹנִים ה' ואת האסירים במעמקי מים לא בזה להשאירם שם וְאֶת-אֲסִירָיו לֹא בָזָה:  לה ויהללו אותו השמים שרואים כל הזמן את הנהגתו ומתוך כך גם הארץ שתראה אותה בגאולה יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וכל עמי הגלות וכל הגויים ילמדו גם הם להכיר את ה' יַמִּים וְכָל-רֹמֵשׂ בָּם:  לו כי לא נהיה עוד במעמקי מים אלא ה' יושיע את ציון כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן ולא תפזר אותנו השיבולת בין העמים אלא נהיה סביב ירושלים בערי יהודה וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה ושם נשב כמקומנו ונשלוט בהם כממלכה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:  לז ולא נבוסס עוד בטיט אלא נעבוד את ה' ולכן נקבל אותה לנחלה לעולם וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ ולא תהיה עוד מצולה אלא נראה את ה' כשמקומנו הקבוע יהיה בארץ[10] וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ-בָהּ:

[1] כמו שנאמר "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן" (תהלים מ, ג).

[2] "מצולה" מלשון "צל", שהמים כל כך עמוקים עד שאור השמש אינו מגיע אליהם.

[3] פרוש נוסף: "ניחר גרוני" – שנשאר רק חור במקומו, כי מרוב שקראתי ולא נעניתי, הפסקתי לקרוא, "ועיני כלו" וכבר אינן מייחלות, כיון שמה שציפו לו לא בא גם אחרי כל כך הרבה זמן.

[4] "מוזר" מלשון "זר", היינו מי שמחוץ לכלל.

[5] פרוש נוסף: יש עם שהוא נראה בזוי אבל באמת אינו בזוי, ויש עם שהוא בזוי מצד משפטו אבל הוא נראה מכובד, ואנחנו בזויים בעיניהם גם מצד המשפט של "יושבי שער", וגם מהצד הנתפס בחושים כשהם יוצאים מגדר השכל, אצל "שותי השכר".

[6] "תאטר" מלשון "איטר", היינו מוגבל, כלומר שהאבן על פי הבאר תגביל את יציאתנו משם.

[7] פרוש נוסף: אף שהם לועגים לנו שתפילתנו אינה נענית, אנחנו יודעים שכל עת שנתפלל אליך היא עת רצון, ורואים שאתה שומר עלינו בגלות; אבל למען אויבי שאינם יודעים את זה ולועגים לנו, פדֵה אותנו ממש, כדי שיראו שתפילתנו נענית.

[8] "זעם" הוא קללה ופגיעה בעקבות הכעס, כמו בפסוק "לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל" (במדבר כג, ז).

[9] כמו שנאמר: "קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים" (מיכה ד, יג).

[10] פרוש נוסף: דוד רומז לבית שני, שאז בנו בעיקר את "ציון" ואת "ערי יהודה" ולא את כל הארץ, ואלו ששבו היו "אוהבי שמו", כי השאר נותרו בגלות.