המזמור בא להודות, כהשלמה לפרק הקודם, גם על הישועה מהגלות וגם על הגלות עצמה שהשיבה אותנו בתשובה^[1]. ומתאים לאמרו להודות על הגאולה וגם על הטובה שנבעה מהגלות.

א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד להזכיר את עם ישראל לפני ה' לְהַזְכִּיר:  ב על ידי המשפט ה' מציל אותנו מהחטא והיצר אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי ואחרי זה יכולה מידת הרחמים למהר את עזרתנו לצאת מהגלות ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:  ג ואז יתביישו למפרע אלו שרצו את נפשנו להיות רעה כמותם ויחד עם זה ינסו להעלים עצמם מפחד ה' יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי והרוצים ברעתנו יחזרו בהם מנסיונותיהם כיון שיראו שה' איתנו ואי אפשר להרע לנו עוד וינסו שלא להראות שלא יפגעו יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי:  ד וכל אלו ששמחו ברעתי על כל צרה וצרה שבאה עלי ישובו על עקבותיהם לאחור מבושתם כשיראו שהצרות נועדו רק לתקן אותנו וגם כל מה שהיה עד עכשיו לא היה מקום לשמוח בו יָשׁוּבוּ עַל-עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח:  ה ואלו שמחפשים לראות את ה' בעולם ישמחו בהצלה וישמחו על השלמת התהליך של הצרה, כיון שה' יתגלה בישועתנו אחר שהיה מוסתר יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל-מְבַקְשֶׁיךָ ואלו שחיפשו רק את הישועה ממש, ילמדו מכאן שתמיד גדול ה' גם בזמן הצרה כי מהגאולה ילמדו שגם הגלות היתה נצרכת וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל אֱלֹהִים אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ:  ו ולא שהיינו זכאים לזה אלא אנחנו חסרים במעשים ורוצים יותר ממה שיש בידינו זכויות וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אבל המשפט מחיש לנו את הישועה אֱלֹהִים חוּשָׁה-לִּי ואתה עוזר לנו כנגד היצר הרע עֶזְרִי ומוציא אותנו מהגלות וּמְפַלְטִי אַתָּה ולכן הגאולה במידת הרחמים לא תתאחר אלא תבוא מהר קודם זמנה ה' אַל-תְּאַחַר:

[1] מזמור זה הוא כמעט העתק של סוף מזמור מ, כאשר תחילת מזמור מ קשורה קשר ברור למזמור הקודם. למשל: "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן" – "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד", "זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ" – "וְתִיטַב לה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס", "עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי" – "רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר". מזמור מ בא להודות גם על הישועה וגם על עצם הצרה שמרחיקה אותנו מהחטא ומקרבת אותנו לתשובה. לכן מובא כאן סוף המזמור ההוא, לומר שאנחנו מודים לה' גם על הגלות עצמה בגלל הטוב שיצא ממנה.