זו תפילה על אריכות הגלות, ובקשה שה' יתגלה אחרי שהוא מסתיר את פניו כל כך הרבה זמן, וינקום באויבינו[1]. ומתאים לאמרו על אריכות הגלות ועל הרעות שאומות העולם עושות לישראל.
א הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיללְאָסָף על מה הכעס הגדול כל כך שעזבת אותנו לזמן כל כך ארוך לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ
לָנֶצַח ועדיין כעסך קיים עלינו אף שאנחנו צאנך ודרכך לדאוג
למחסורנו יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן
מַרְעִיתֶךָ: ב אלא
בקשתנו שתזכור את האבות שפעלו יחד בעבודתך[2] ולכן קנית אותם להיות לך לעם זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם והענף
שלקחת לך ממצרים להיות שלך בעולם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ ושילוב
המלוכה והמקדש שבחרת להשכין בירושלים כמקומך בעולם הַר-צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ: ג וכיון
שתזכור את אלו, הרֵם כביכול את רגליך לפעול ולתקן הָרִימָה פְעָמֶיךָ את החורבות והשואה שנמשכת כל כך הרבה זמן לְמַשֻּׁאוֹת
נֶצַח ולתקן את כל הרע שעשה אויבך בתוך הקודש[3]כָּל-הֵרַע אוֹיֵב
בַּקֹּדֶשׁ:
ד שהם היו צרים לך ושאגו כמנצחים אותך בתוך בית המקדש,
הוא אוהל מועד[4]שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָבְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ וטענו שהסימנים שלהם הם סימני אמת ומתקיימים, כי האלילים שלהם נתנו בידם את
ישראל[5]שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת: ה שבזמן
שבנו את המקדש היה כל אחד מישראל שמביא עץ למקדש מתכוון להביאו תרומה אליך יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה כבר משעה שקוצץ את העצים בִּסֲבָךְ-עֵץ קַרְדֻּמּוֹת: ו(ועת) ולעומת זאת עכשיו האויבים יחד שוברים את פיתוחי העץ
של קירות המקדש בקרדומים ולא קורה להם דבר[6]וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ
יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת יַהֲלֹמוּן: ז עד
שיכלו גם להצית את המקדש באש[7]שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ וחיללו את המקום ששוכנת בו הופעתך בעולם כאילו הוא מקום ארצי ופשוט לָאָרֶץ חִלְּלוּ
מִשְׁכַּן-שְׁמֶךָ: ח והם
חשבו וכן חושבים צאצאיהם אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד ששרפו
את כל הופעות הקודש של ה' בארץ ואין אותו כאן יותר[8]שָׂרְפוּ
כָל-מוֹעֲדֵי-אֵל בָּאָרֶץ: ט ולעומת
אותותם שהיו אותות אנחנו לא ראינו אות לטובה מתי תגמר הגלות אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ ופסקה הנבואה ולכן גם דרכה לא נדע מתי תגמר הגלות אֵין-עוֹד נָבִיא וממילא אין אצלנו אף אחד שיודע
לחשב את הקץ[9]וְלֹא-אִתָּנוּ יֹדֵעַ
עַד-מָה: י ולכן
רק נשאר לשאול מה עוד צריך לקרות כדי שהצוררים לא יוכלו לקלל את עם ישראל עַד-מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר
והאויב שלנו לא יתייחס להופעתך בעולם כמבוזה וחסרת
ערך יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ
לָנֶצַח: יא ולמה
יד שמאלך שהיא הצד הטבעי שב לאחור מלעזור לנו ופועל לטובת האויבים לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ והגיע הזמן שגם הימין שהיא צד הנס שבדרך כלל אינו פועל כנמצא בחיקו של ה'[10] תוציא מחיקך לשוב ולהשתמש בה וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב (חוקך) חֵיקְךָ כַלֵּה: יב שהרי
אתה מולך עלינו מאז שנוצרנו וראוי שתציל את עמך וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם וראינו שאתה עושה ישועה גם בארץ ולא רק בשמים פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב
הָאָרֶץ: יג שהרי
אתה חצית את ים סוף בכחך שאינך משתנה והוא שינה את טבעו למולך אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ
יָם ושברת את ראשי המצרים הנמשלים לתנין הגדול[11] בעזרת מי הים שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי
תַנִּינִים עַל-הַמָּיִם: יד וריסקת
את מלכיהם ושריהם אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן ואת
רכושם וביזת הים נתת למאכל לעמך שעברו את המים כצי אוניות[12]תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל
לְעָם לְצִיִּים[13]: טו וראינו
שבקעת להם את הסלע והוצאת להם מים אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל ויבשת את
הירדן שיוכלו לעבור אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן: טז אתה
עושה את זמן ההצלחה ואתה גם עושה את הגלות והצרות לְךָ יוֹם אַף-לְךָ לָיְלָה ואתה הכנת לנו את שמש התורה שתאיר לנו את העולם, ואת הירח המחזיר לנו את אורה
בחשכת בגלותנו[14]אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר
וָשָׁמֶשׁ: יז אתה
סידרת את גבולות ארץ ישראל שתהיה שלנו אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל-גְּבוּלוֹת אָרֶץ ויצרת
את הקיץ והחורף כדי שנלמד לעבוד אותך דרך הגשם והתבואה[15]קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה
יְצַרְתָּם: יח וצריך
שיזכור את כל זה גם האויב[16] שמקלל אותך ואומר שאינך יכול להושיע זְכָר-זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף ה' ועם מרוקן מכל טוב המבזים את הופעתך בעולם שאינך מופיע וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ: יט ואל
תתן לאומות המשולים לחיה את נפש ישראל שמשולים לציפור תור שלך[17]אַל-תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ
תּוֹרֶךָ ואל תתעלם מצורכי החיים[18] של ישראל החסרים לזמן ארוך מדי חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל-תִּשְׁכַּח
לָנֶצַח: כ וגם אם
אין לנו זכות עשה בזכות הברית איתנו הַבֵּט לַבְּרִית כי כל המקומות החשוכים מהשגחתך
הפכו למקומות נאותים שיצמח בהם חוסר צדק ולא נוכל לעמוד בזה כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי-אֶרֶץ
נְאוֹת חָמָס: כא ועוד
שלא יצטרך העם המדוכא בייסורים לשוב בבושה מתפילתו שלא נענית כל כך הרבה זמן אַל-יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם וכשתגאל אותנו אז המעונים והחסרים ישבחו אותך ויגדל קידוש ה' בזה עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ
שְׁמֶךָ: כב ועוד
שתקום לפעול כי הריב הוא ריב שלך קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ כי הרי
אין מי שיכול לקלל את ה', ובטח שלא אדם מרוקן מכל טוב. אבל אלו מקללים אותך כל
הזמן כל עוד אינך מתגלה זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי-נָבָל כָּל-הַיּוֹם: כג ואל
תשכח את קולות האויבים שלך ששאגו בקרב מועדך כשהחריבו את המקדש אַל-תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שהרעש שהקמים עליך משמיעים בעולם ממשיך לעלות אליך באופן רצוף כל עוד אינך משיב
להם, שהם עדיין מרעים לישראל שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד:
[1] אסף חי בזמן דוד כמו שמפורש בדברי הימים, ובכל זאת הוא כותב על הגלות בפרוט. נראה שהוא מדבר על גלות בית שני, שהרי הוא מזכיר גם את אבדן הנבואה וגם גלות ארוכה מאוד. עצם העובדה שתהיה גלות היתה ידועה גם בלי נבואה מיוחדת, כיון שהיא כתובה בפרוש בפרשות וילך והאזינו, ונראה שחוץ מזה יש כאן נבואות שקיבל אסף, שהיה נביא, כמו שכתוב בדברי הימים: "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם" (דברי הימים א' כה, א). ראוי לציין שאף שהיה ידוע בנבואה גם שתהיה גאולה, אינו מדבר עליה כאן, כי המזמור נאמר כדי שיוכלו להתפלל בזמן הגלות על צרתם, ולא נאמר כהודעה מה יהיה בעתיד.
יש במזמור הזה כמה פסוקים קשים במיוחד. כנראה הם מסתירים בהם רמזים. כרגיל יש עליהם גם מדרשים בחז"ל, וכך הוא ברוב מזמורי אסף.
[2] "עדה" – קבוצת אנשים שכולם עושים אותו הדבר, גם אם אינם נמצאים יחד. "קהל" – אנשים שנקהלו יחד גם אם אינם בדעה אחת.
[3] פרוש נוסף: קום לפעול "שואה" שתתקיים ל"נצח" לאויביך, כנקמה על כל הרע שעשו בבית המקדש.
[4] פרוש נוסף: בית המקדש נקרא "מועד" כי ישראל עלו לשם במועדים.
[5] פרוש נוסף: אף שזה היה "מועד" שלך להחריב את בית המקדש, הם "שאגו" כאילו זה החלטה שלהם וכאילו ה"אותות" שלהם גרמו לזה.
[6] פרוש נוסף: אילו ה"קרדומות" היו "מסתבכים בעץ", היו יודעים שהם כאילו מכים אצל ה' "למעלה", אבל כיון שיכלו להכות את "פיתוחיה", משמע שה' עזב את המקדש.
פרוש נוסף: הם ידעו שזה כאילו הם מכים אצל ה' "למעלה", כיון שראו שהעץ בולע את קרדומותיהם ובכל זאת לא מנע מהם להכות.
[7] "שילחו באש" הוא ביטוי נפוץ בתנ"ך, ומשמעותו שהאש שורפת לא רק במקום שמציתים אותה אלא גם הלאה, כאילו ב"שליחות" של המצית.
[8] פרוש נוסף: גם צאצאיהם שהחריבו את המקדש השני, חשבו ששרפו את כל בתי המקדש ולא יהיו עוד.
[9] פרוש נוסף: אף שבספר דניאל כתוב עד מתי תהיה הגלות אין איתנו מי שיודע להבין את הקץ הזה.
[10] זה משל ממה שה' אמר למשה שיביא ידו בחיקו, מפני שאינו רוצה לפעול.
[11] כמו שנאמר: "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג).
[12] פרוש נוסף: ריסקת את שבעת עמי כנען ונתת את ארצם "מאכל" לעמך שבא ממדבר "ציה".
[13] פרוש נוסף לענין כולו: המים הם משל לגלות, והוא אומר: אתה "בעוזך" יכול לפורר את ים הגלות שלא יהיה עוד, ולשבר את "ראשי התנינים שבו", כלומר אומות העולם, על המים שלהם עצמם; ואתה יכול לרוצץ את ראשי לויתן, שהם האומות הגדולות המולכות בכיפה, עד ש"תתננו מאכל לעם לציים", שהם עם ישראל שניצלים על פני המים כצי אוניות, ויוכלו לאכול את אויביהם הגדולים.
[14] אולי יותר מדויק לפרש כך: "לך יום" – העולם הבא, "אף לך לילה" – העולם הזה שנמשל ללילה, "אתה הכינות" להאיר בחשכה, "מאור" – את ישראל שנמשלו לירח ומחזירים את אור שבעת הימים שהם מקבלים מהתורה, "ושמש" – לעתיד לבוא, שאור הלבנה יהיה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים. ולכן נזכר "מאור" לפני "שמש".
[15] פרוש נוסף: החלק השני של המזמור מדבר על פעולת הטבע ולא על פעולת הנס, ומדבר על חלוקת היום והלילה כפשוטה, שמאור הירח והכוכבים הוא בלילה והשמש ביום; "גבולות הארץ" – מה שמגביל אותה, כמו יום ולילה, קיץ וחורף.
[16] העדפתי לפרש שהאויב יזכור, ולא בקשה שה' יזכור מה שעשה האויב, כי בפסוק כב כבר יש בקשה שה' יזכור, ואין צורך לבקש פעמיים.
[17] פרוש נוסף: אל תתן את ישראל, שקיבלו את התורה ("תורך"), לאלו שיש להם רק קומת האדם שהיה לנפש חיה – "חית נפש".
[18] "חית" משמעותה גם צורכי החיים, כמו בפסוקים "חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת עַל כֵּן לֹא חָלִית" (ישעיהו נז, י), "וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָה" (איוב לג, כ), "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא" (איוב לח, לט). ויש כאן לשון נופל על לשון, ולכן אמר "לחית נפש תורך" ולא "לחיה נפש תורך".