המזמור מדבר על צרת הגלות, שנראה שה' אינו שומע לתפילתנו ואינו משגיח, כאילו נטש אותנו; והפתרון הוא לזכור את התגלותו אלינו בדורות הקודמים, ולהאמין שכך יעשה גם לנו. ומתאים לאמרו על אריכות הגלות, במיוחד כשלא נראה שהתפילות נשמעות; ואפשר לאמרו גם על צרה פרטית, כשנראה שה' אינו שומע את התפילות עליה.
א לַמְנַצֵּחַ
עַל-(ידיתון) יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: ב אני נושא תפילתי אל ה' ואיני נענה עד שאני צועק מקשיי קוֹלִי
אֶל-אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה אבל עוד
יבוא זמן שאקרא אל ה' ויטה אוזנו לתפילתי[1] קוֹלִי אֶל-אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: ג וכשיש לי צרה אני מחפש את ה' שהוא האדון שלי שיושיע[2] בְּיוֹם צָרָתִי
אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי וכוחי
להציל את עצמי על ידי התפילה בחשכת הגלות נגרר ממני ואוזל[3] יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה אבל
לא אפסיק לגמרי מלהתפלל ולקוות וְלֹא תָפוּג כי נפשי מסרבת לחשוב שה' באמת עזב אותה מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: ד ולכן אזכור את הופעת ה' אלינו בעבר ואוציא אליו קול אף שכבר לא מילים
ברורות כי מרגיש שאין מענה לתפילה אֶזְכְּרָה
אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה ובזה
אתעסק כל הזמן אָשִׂיחָה אבל
הכח המניע אותי לזה נסתר מעיני כבר באופן מהותי וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: ה ואתה פועל שלא אראה אותך כסוגר את עיני אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי ואני חוזר אל זה פעם אחר פעם ולא עוזב את הענין נִפְעַמְתִּי אבל כבר
לא אדבר אפילו תפילה כי הולך ומתייאש וְלֹא אֲדַבֵּר: ו וכיון שאינך נראה כאן אני מנסה לחזור במחשבתי לימים שבהם נגלית אלינו
בעבר לתלות תקותי בהם חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם וכל שנות ההיסטוריה כפי שכתוב בתנ"ך שְׁנוֹת עוֹלָמִים: ז ואזכור בחשכת הגלות את שמחתי שהיתה לי להודות לך אז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה ואדבר כל הזמן עם רצוני שימשיך לקוות אל ה' עִם-לְבָבִי
אָשִׂיחָה ואף שרוחי התעטפה ממני יחפש
אותה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: ח ואשאל היתכן שה' עזב אותנו, עבדיו, גם עד עולם הבא הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי ולא יחזור להתרצות לנו והרי הוא ארך אפיים וְלֹא-יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: ט וגם אם איננו ראויים מצד עצמנו האם לא יעשה לנו מצד החסד והרי הוא רב
חסד הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ והאם מה שאמר והבטיח לנו שנהיה עמו נגמר בדורות הקודמים ולא יהיה
לדורות הבאים והלא מידתו אמת גָּמַר אֹמֶר
לְדֹר וָדֹר: י האם שכח את חנינותו? והלא הוא א-ל חנון הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל והאם כעסו העלים והסתיר את רחמיו? והלא הוא רחום אִם-קָפַץ בְּאַף
רַחֲמָיו סֶלָה: יא ולכן אמרתי שלא עזב אותנו, אלא כל זה המחלה שלי שעוד לא תיקנתי אותה וָאֹמַר
חַלּוֹתִי הִיא והיא משנה את פעולת ה' הגלויה
בעולם שלא תופיע שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: יב ולכן אזכור את פעולת ה' הנובעות ממידותיו כי ישוב להתגלות אלינו (אזכיר) אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי-יָהּ וזה על ידי שאזכור את הניסים שעשית לנו בעבר כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: יג וגם שנזכיר את מעשיך שבראת את העולם שזה אפשר להוציא ממה שרואים
סביבנו וְהָגִיתִי בְכָל-פָּעֳלֶךָ ונדבר כל הזמן במעשים שאתה ממשיך להנהיג אותו בדרך הטבע גם בגלות וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: יד ובאמת דרכך כל הזמן לפי המבט של הקודש גם כשמתנהג לפי הטבע אֱלֹהִים
בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ ואין כח
גדול כמוך שמנהיג את כל כוחות העולם בטבע אל מטרת הקודש מִי-אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים: טו אבל מופיע גם דרך הניסים ומשנה את הטבע אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא כדי שבני האדם יוכלו ללמוד עליך ושאתה העיקר בעולם הזה והטבע משתנה
מולך ולא אתה מולו הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: טז ולכן גאלת את עמך בצורה שיראו שבאה מידך גָּאַלְתָּ
בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ אף שהם בני יעקב וההולך
במידתו יוסף שמידתם היתה לפעול בדרך הטבע[4] בְּנֵי-יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: יז וכמו שפעלת אז בדרך הנס על המים כך תפעל על הגלות הנמשלת למים[5], שאז כיון שרק נגלית אל המים נהיו חולים במכת דם עד למעמקים רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: יח ושפכת מים בצורה מעובה של ברד זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת והשמים התגלו יותר כשנתנו קולם ברעם על הארץ קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים וגם
אבנים[6] הורדת מהשמים לפגוע במצרים אַף-חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: יט ועל הים כבר הופעת יותר שקול הרעם שלך השפיע על גלגלי מרכבות פרעה[7] קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל וברקיך האירו את העולם על ידי עמוד האש[8] הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל וזה האיר אותך לכל הגויים ששמעו את זה ופחדו מפני שמעך רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: כ ויותר מזה שעברת עם עמך בים בַּיָּם דַּרְכֶּךָ (ושביליך) ופתחת להם שביל שיעלם אחר כך עם המצרים בתוך המים הרבים של הים וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים ואחר ששב הים לאיתנו לא נודע שעברת בו ושב לטבעו וְעִקְּבוֹתֶיךָ
לֹא נֹדָעוּ: כא ומשם כיונת את עמך אל ארץ ישראל בידי משה ואהרון שליחך[9] נָחִיתָ כַצֹּאן
עַמֶּךָ בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
[1] פרוש נוסף: כאשר אצעק, ה' יאזין לקולי כי הוא שומע צעקה, כמו שנאמר: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם" (שמות ב, כג).
[2] פרוש נוסף: דוקא בזמן "צרתי" אני נזכר לחפש את ה' שהוא "אדון" שלי, אבל כשטוב, לפעמים שוכחים אותו.
[3] פרוש נוסף: ידי נוזלת ממכתה דם וליחה ואינה מפסיקה.
[4] אסף מזכיר במזמורים הקרובים כמה פעמים את בני רחל בייחוד, ונראה שכוונתו למידתם לפעול בדרך הטבע.
[5] פרשתי כך כיון שלא נזכרו כאן כל הניסים של יציאת מצרים אלא רק אלו הקשורים למים.
[6] "חצץ" הם דברים חצויים, כגון אבנים קטנות.
[7] שנאמר "ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות" (שמות יד, כה).
[8] כמו שנאמר "ויאר את הלילה" (שמות יד, כ).
[9] ובנמשל: "ראוך מים יחילו" – כיון שתתגלה על הגלות, תחיל ותלד את עם ישראל, גם אלו שנעלמו בחשכת המעמקים של הגלות; ומי הגלות "יזרמו" מפניך כשישמעו את קולך, ותילחם בעמים המחזיקים את עם ישראל על ידי חיציך ואבני ברד; וכיון שתופיע בקולך, תאיר הארץ ויראו אותך בעולם וכל העולם יפחד ממך, עד שתפתח דרך בים הגלות ותוביל את העם דרכה, ותביא אותם ביד המשיח אל ארץ ישראל.