זו בקשה שה' יגאל אותנו מהגלות בגלל חילול השם שיש בה, וינקום באויבינו על מה שחיללו את שמו, וממילא אנחנו נינצל. ומתאים לאמרו להתפלל על הגאולה, במיוחד על חילול השם שיש כשישראל מנוצחים, וכן על חורבן הבית וירושלים.

א מִזְמוֹר לְאָסָף אלקים השופט את הארץ הרי הגויים שכבשו את ארץ ישראל כבשו את הנחלה שלך אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ וטמאו את בית המקדש שקדושתך התגלתה בו בעולם טִמְּאוּ אֶת-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ והחריבו אותו ואת ירושלים כולה שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלַם לְעִיִּים[1]:  ב והרוגי עם ישראל הם עבדיך והשאירו הגויים את גופם הריק מרוח חיים לעופות השמים נָתְנוּ אֶת-נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם ואת הצדיקים שעושים יותר ממה שמחויבים הרגו ונתנו את בשרם לחיות[2] בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ-אָרֶץ:  ג ולא נתבע מהם דם הנרצחים ונחשב להם כאילו שפכו מים שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם באזור ירושלים עירך וערי יהודה סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם ואפילו לא קברו אותם ועל ידי זה היו למאכל לחיות[3] וְאֵין קוֹבֵר:  ד וגם הדורות שאחר כך נענשו כבר במה שהגויים שאנחנו שוכנים בתוכם מקללים בנו מרוב בזיונינו הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ וגם שאר האומות שסביבנו מבזים אותנו וקוראים לנו שם של בזיון לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:  ה ואם כן מה עוד צריך לקרות שהכעס שבא עלינו כתוצאה מחטאי הדורות הקודמים לא ימשך זמן כל כך ארוך עַד-מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח ולמה עדיין הכעס על מה שעבדו אבותינו עבודה זרה ממשיך לבעור ולפגוע גם בנו למרות כל מה שכבר סבלו[4] תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ קִנְאָתֶךָ:  ו אלא את הכעס הכמוס שיש לך על הגויים שפוך במלואו ובבת אחת על העמים שבניגוד לישראל כלל אינם מכירים אותך שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ ועל מלכויות שבניגוד לישראל אינם רואים אותך בעולם כלל ואינם מפרסמים את שמך וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:  ז כי לא רק שאינם יודעים אותך גם אכלו להנאת עצמם את הדורות האלו של עם ישראל שכן יודעים אותך כִּי אָכַל אֶת-יַעֲקֹב ואת ארצם של ישראל שהיתה הממלכה שקוראת בשמך עשו שממה וְאֶת-נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ[5]:  ח ואף שעוד לא התכפר עוון הדורות הראשונים אל תפעל על פיו אַל-תִּזְכָּר-לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים אלא מהר את הקץ קודם זמנו מצד מידת הרחמים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כי אין לנו כח לכפר על עוונותם[6] כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:  ט ולכן תעזור לנו לתקן את חטאינו על מנת שתושיע אותנו עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ כדי שנשוב לתת את הכבוד להופעתך בעולם ולא נעבוד לזולתך עַל-דְּבַר כְּבוֹד-שְׁמֶךָ והצל אותנו מהגלות וכסה על החטאים שלא הצלחנו לתקן וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל-חַטֹּאתֵינוּ כדי ששמך ישוב להופיע בעולם לְמַעַן שְׁמֶךָ:  י ולמה ימשך חילול ה' שהגויים אומרים שאיננו נושעים כי אלוקינו לא יכול להושיע לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם ועל ידי גאולתנו יתקדש שמך בכל העמים יִוָּדַע (בגיים) בַּגּוֹיִם ונזכה אנחנו לראות את זה לְעֵינֵינוּ שאתה נוקם על מה ששפכו אז את דם עבדיך נִקְמַת דַּם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:  יא ולא רק תנקום בהם אלא גם תשמע את קול הצער שלנו האסירים בגלות תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר ותגדל זרועך הנוקמת גם להושיע אותנו מהגלות. שיוותרו מאיתנו, כי שם ממיתים אותנו כל הזמן כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה:  יב ולגויים שאנחנו בתוכם בגלות תתן נקמה גדולה פי שבע ממה שחרפו אותנו כי כגודל קדושת הקב"ה שמקיפה הכל, כך חומרת בזיונו וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל-חֵיקָם על מה שחרפו אותנו שבאמת חרפו אותך בזה שאתה אדוננו חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי:  יג ויתגלה שאנחנו עמך ואתה דואג לכל מחסורנו כצאן וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ וגם אחרי הישועה נשתמש בה להגדיל את שמך ולהודות לך לפי המבט של עולם הבא נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם ונעביר מדור לדור את שבחיך שיתגלו בגאולה[7] לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:

[1] ברור שהמזמור הזה נאמר בנבואה, כי אסף חי זמן קצר אחרי בניין הבית, ולא ראה את החורבן. הנבואה מיועדת לדורות הגלות שאחרי החורבן, שיהיה להם מזמור להתפלל בו.

[2] יתכן ש"עבדיך" דוקא ל"עופות השמים" ו"חסידיך" דוקא ל"חיות הארץ", כיון שעבדי ה' עושים את רצונו כאן בארץ, והגויים העלו אותם להיות רק בשמים, ואילו החסידים שייכים לשמים גם בהיותם בארץ, והגויים העבירו אותם להיות חלק מהארץ.

[3] פרוש נוסף: "ואין קובר", ולכן הם מושלכים לעיניך, ואתה שותק על מותם. העובדה שהגויים לא קברו אותם אינה נחשבת להם חטא, שהרי מה שיקברו ישראל לעתיד לבוא את הרוגי גוג הוא יוצא דופן, ולכן יעשה להם שם בגויים (יחזקאל לט, יג).

[4] פרוש נוסף: אל "תאנף לנצח", אלא "תבער כמו אש קנאתך" לשמך המחולל על ידי הגויים.

[5] שני הפסוקים האלו מופיעים גם בירמיהו י, כה: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ". באותו פרק יש עוד פסוקים מתהילים.

נראה שיש כאן משל לצאן, שעם ישראל הוא הצאן וה' הוא הרועה, כמו שנאמר בסוף המזמור "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך". ולכן אמר "אכל את יעקב" ככבשה, ו"נוהו השמו" – השמו את מקום המרעה שלו.

[6] פרוש נוסף: כי העם הולך ומידלדל ונגמר בגלות.

[7] פרוש נוסף: יש כאן סיבות רבות לבקשה שנינצל: א) כדי שלא יהיה חילול השם במה שאומרים הגויים. ב) כדי שיהיה קידוש השם בכך שתנקום את דם עבדיך. ג) ראוי שתשמע את תפילת האסיר שסובל בגלות. ד) בגלל החרפה שמבזים אותך בעולם. ה) בגלל ההודאה שנודה לך ונספר לעולם כולו את תהילתך.