מזמור זה הוא תשובה למזמורים הקודמים[1]: ה' מסביר שאריכות הגלות היא במשפט, שהוא ענין חשוב בעולם, ושפט אותם על שעבדו עבודה זרה; ואומר שמיד כשישובו, יגאל אותם, והדבר תלוי בהם. ומתאים לאמרו בימי הדין ובמיוחד בראש השנה.
א לַמְנַצֵּחַ
עַל-הַגִּתִּית לְאָסָף: ב תנו שבח לה' השופט את העמים ומציל אותנו מהגלות הַרְנִינוּ
לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ ותריעו בקול שופר להתקבץ סביב
ה' השופט אותנו שלכן שם אותנו בגלות הָרִיעוּ
לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: ג ושאו למעלה פרוט של טובותיו שְׂאוּ-זִמְרָה ותנעימו בכלי נגינה לומר שההתקבצות סביב ה' והמשפט טובים לנו[2] וּתְנוּ-תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם-נָבֶל: ד ובראש חודש תשרי תתקעו בשופר בראש השנה[3] תִּקְעוּ
בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בכסא הדין[4] המוצב אז, שלנו עצם המשפט הוא חג בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: ה כי זה חוק קבוע לעם ישראל לתקוע בשופר כִּי חֹק
לְיִשְׂרָאֵל הוּא כיון שה' שופט את כל הפרטים
ביום הזה מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: ו ואת הגאולה שם לעדות לדורות בעם ישראל, הנוהג על פי דרכי העולם
בגלות, שנקרא על שם יוסף עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ כשיצא ה' על ארץ מצרים להכות בהם[5] בְּצֵאתוֹ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם שאז היינו בגלות ושמענו סביבנו את שפתם של המצרים שְׂפַת
לֹא-יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע: ז והסרתי מהם את משא הלבנים שסבלו על שכמם הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ וכפות רגליו לא היו צריכות עוד לדרוך בדוד התבן ללבון לבנים כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה: ח ואז למדת שכיון שאתה קורא לי בצרתך אני מציל אותך בַּצָּרָה קָרָאתָ
וָאֲחַלְּצֶךָּ אבל התשובה לזעקתכם היתה
בגובה הרבה יותר גבוה מהישועה עצמה כי הבאתי אותך להר סיני ששם נגליתי בקולות ועשן
המסתיר אותי אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם ובחנתי אותך בכל נסיונות המדבר כמי מריבה וכדומה אם תשמע למצוותי
באופן תמידי[6] אֶבְחָנְךָ עַל-מֵי מְרִיבָה סֶלָה: ט ואמרתי לכם שתשמעו את מצותי ותהיו עמי ואעיד מה יהיה לכם אם תשמעו
בקולי שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם-תִּשְׁמַע-לִי: י לא יהיה לך אפילו בביתך פסל שצריך להוציאו החוצה לֹא-יִהְיֶה בְךָ
אֵל זָר ולא תעבוד לאלהי נכר הארץ גם
אם לא בביתך וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: יא אלא אני ה' הוא אלוקיך אָנֹכִי ה'
אֱלֹהֶיךָ שהעליתי אתכם מארץ מצרים[7] הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם שאם תעשו כך, כל מה שתרחיבו פיכם לבקש, אמלא אותו לפי כלי הקיבול
שלכם הַרְחֶב-פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ: יב אלא שעמי לא רצה לשמוע לעצתי וְלֹא-שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי ועם ישראל לא הסכים לקבל עליו את המצוות שלא לעבוד עבודה זרה וְיִשְׂרָאֵל לֹא-אָבָה לִי: יג ולכן שלחתי אותם בגלות כיון שהלכו לפי מה שלבם רואה[8] וָאֲשַׁלְּחֵהוּ
בִּשְׁרִירוּת לִבָּם וכיון שזה
מה שיעץ להם ליבם, להיות כעמי הארצות, ילכו לשם להיות ביניהם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם: יד אבל גם עכשיו בגלות אם עמי ישמע לי לקבל עליו את עצתי לוּ עַמִּי
שֹׁמֵעַ לִי וילכו בדרכי מצוותי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: טו בזמן מועט אכניע את הנלחמים בהם כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ ואשיב את ידי הקשה מעליהם אל המצרים להם וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי: טז ואז יהיה רזון לשונאי ה' מְשַׂנְאֵי ה'
יְכַחֲשׁוּ-לוֹ וזמן השילום שלהם יהיה לעולם
הבא[9] וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם: יז ואת עם ישראל יאכיל ה' כל צורכו בעולם הזה וַיַּאֲכִילֵהוּ
מֵחֵלֶב חִטָּה ויתן לו גם את כל מנעמי העולם[10] וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ:
[1] השאלות שנשאלו בהם: "עד מתי עשנת בתפילת עמך", "עד מה ה' תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך", "האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור".
[2] תקיעת השופר היא קצת כמו נגינה, ולא רק להתאספות ולחרדה.
[3] ענין ראש השנה נזכר כאן כדי להראות שהמשפט טוב לנו, ואנחנו שמחים בו, וכך גם המשפט על שעבדו עבודה זרה.
[4] "כסא" נכתב לפעמים בתנ"ך "כסה", כמו בפסוקים "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו" (מלכים א' י, יט), "מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ" (איוב כו, ט).
[5] כמובן, מליצה זו לקוחה מהפסוק "ויצא יוסף על ארץ מצרים" (בראשית מא, מה).
[6] פרוש נוסף: בכל הדורות יש גם ייסורים בתור בחינה, ולא רק בתור עונש.
[7] אלו שתי הדברות הראשונות" "אנכי" ו"לא יהיה לך".
[8] "שרירות" מלשון "שור" ו"שוררי", שהם ענין של ראיה. אין זה במובן "שריר" שבלשוננו.
[9] פרוש נוסף: שונאי ה' מכחישים את קיומו, והוא אינו נפרע מהם מיד, כדי שתהיה להם בחירה חופשית, אלא משפטם יהיה לעולם הבא.
[10] על פי שירת האזינו: "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר: חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר". הקשר הוא ששירת האזינו מדברת על הגלות, ומה שה' הזהיר בשירה אכן קרה, ולכן אל תתפלאו על אריכות הגלות, אלא שובו בתשובה ואז תהיו זכאים במשפט.