המזמור ממשיך את המזמור הקודם, ואומר את שבחי הצדיק, שהוא גם יציב בעולם הזה וגם זוכה לעולם הבא. ומתאים לאמרו לחזק את רצונו לעשות רצון ה', ובמיוחד לנתינת צדקה.
א תשבחו את ה' כולם יחד איתי הַלְלוּיָהּ ונאמר, שיציב יהיה בארץ מי שירא יראת הרוממות, כמו שאמרנו בסוף
המזמור הקודם אַשְׁרֵי-אִישׁ יָרֵא אֶת-ה' שזה גורם שירצה מאוד לעשות את מצוותיו[1] בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד: ב וגם זרעו אחריו יצליחו לפעול בארץ, כי עושים רצון ה', והצדיק יהיה
נצחי על ידם גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וכיון שכל דורותיו הולכים בכיוון אחד ישר, ה' יברך אותם לפעול דרכם דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ: ג ולכן גם בעולם הזה יהיה ברשותו רכוש, וכח הנובע מעשירותו, לפעול על
ידם את רצון ה' הוֹן-וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וזה לא על חשבון שכרו לעולם הבא[2] וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד[3]: ד ובחשכת העולם הזה זרח לישרים אור התורה, שמראה להם את הדרך הנכונה,
אף שאינה לפי ההגיון של העולם הזה זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים ובזכות האור הזה, הצדיק יהיה חנון לתת לאחרים מתנת חינם, ורחום לרחם
על המסכנים, שבזה מתדמה לה' במידותיו, ועל ידי זה יצדק בדינו[4] חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק[5]: ה וטוב יהיה לאיש שנותן מתנת חינם לאחרים, ועל ידי זה מלוה לה' כביכול
את כספו טוֹב-אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה כי במשפטו לעתיד לבוא יוכל להביא כל צורכו בדבריו, ושם יפרע לו יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט: ו כי ה' ישמור שלא יתמוטט כלכלית גם בעולם הזה כִּי-לְעוֹלָם
לֹא-יִמּוֹט וזכרו יהיה עד עולם הבא בשכרו[6] לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק: ז ועוד שיוכל לבטוח בה', שגם כשיש שמועה שקרה דבר רע אינו מפחד מִשְּׁמוּעָה
רָעָה לֹא יִירָא ורצונו מבוסס לעשות רצון ה',
ולכן יכול לבטוח בו שהשמועה אינה נכונה נָכוֹן לִבּוֹ
בָּטֻחַ בה': ח וגם אם יש צרה בפועל, רצונו סמוך על ה', לדעת שעוד יציל אותו, אלא
שצריך יסורים עכשיו, ולכן לא יפחד מהצרות סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא ועוד יגיע זמן שיראה את נפילת המצרים לו עַד אֲשֶׁר-יִרְאֶה בְצָרָיו: ט והוא נותן לעניים את כספו לכל הכיונים, לא רק למי שממשפחתו פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים ולכן זכות המעשים שלו עומדת לו לעולם הבא צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד[7] ואז יראו כולם את כבודו,
ויתרומם על הרשעים וינגח אותם קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד: י והרשע יראה בכבודו ויכעס, שלו אין כבוד כזה רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס וירצה
לבלוע את הצדיק שִׁנָּיו יַחֲרֹק אבל מזה
עצמו יעלם כי הוא מתנגד לרצון ה', ובעולם הבא אין ערך לשיני הרשע וליתרונות שלו וְנָמָס וכל מה
שהרשעים מתאווים לו בעולם הזה, הם דברים שאין להם קיום ארוך, ולא ישאר לו לכן כלום
לעולם הבא תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
[1] כנגד "דרושים לכל חפציהם".
פרוש נוסף: ירא את ה' מלעבור על מצות לא תעשה ובמצוות עשה חפץ מאוד.
[2] פרוש נוסף: יש לו הון ועושר אבל זה לא גורם לו להתרכז בעצמו אלא עושה איתם צדקה שתעמוד לעד.
[3] כנגד "וצדקתו עומדת לעד" במזמור הקודם.
[4] פרוש נוסף: כשיש לצדיק חשכה של צרות, זורח לו שם אור, שיודע שזה לטובתו. או מצד שה' חנון ורוצה להרבות שכרו, או מצד שה' רחום ומכפר לו כך על עוונותיו, או מצד שה' צדיק ונותן לו כפי המגיע לו, לשלם לו עונשו בעולם הזה.
[5] כנגד "חנון ורחום ה'" שבמזמור הקודם.
[6] פרוש נוסף: טוב להיות אדם שחונן את העני, ומלוה לו כסף ולא נותן לו בצדקה, כי אז נותן לעני כל צורכו, בדין ולא בחסד, שהרי יחזיר לו ואינו מתבייש. ולכן גם לא ימוט לעולם מנכסיו, כי הרי מחזירים לו את ההלואה, וגם יהיה זכרו כצדיק לעולם, ויהיה לו גם את הזכות לעולם הבא. אבל מי שפזר נתן לאביונים, מעלתו יותר גדולה, שקרנו תרום בכבוד לעולם הבא, אבל בעולם הזה אינו בטוח כל כך.
פרוש נוסף: טוב מי שכלפי העניים חונן בחינם או מלוה, אבל לעצמו מכלכל את דברי עצמו לפי המשפט הצריך לו ולא יותר, וכך גם לא ימוט כי שומר על כספו, וגם יש לו זכויות לעולם הבא.
פרוש נוסף: לעולם הבא לא ימוט, וגם בעולם הזה יזכרו את הצדיק, כי היה טוב לכולם ורוצים לזכרו. אבל הרשע רע לסובביו, ולא רוצים לזכרו.
[7] כנגד "וצדקתו עומדת לעד" במזמור הקודם.