המחבר מבקש שה' יציל אותו מהאויב שאינו יכול לדעת על רעתו ולהזהר ממנו, כיון שהוא משקר ומזיק על ידי השקרים שהוא מספר; ובדומה לזה יציל את עם ישראל מאויביהם שבגלות, שנוהגים בשקר. ומתאים לאמרו נגד אויבים שמשתמשים בשקר כדי להסתיר את כוונותיהם, ונגד מדברי לשון הרע המזיקים בלשונם.

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת כשיש לי צרה אני קורא אל ה' שיציל אותי והוא עונה לי אֶל-ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי:  ב ולכן מבקש ממנו שיציל את חיי מאלו שמדברים שקר בשפתותיהם להראות כאוהבים ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר ולשונם המפורטת יותר מצליחה ליצור אצל אחרים הבנה מוטעית של המציאות כדי להזיק לי מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה:  ג והאויב המשתמש בשקר, מה נותן לו שלא היה לו קודם מַה-יִּתֵּן לְךָ או מה מוסיף לו יותר ממה שכבר היה לו, מעבר לכוחו, אותו לשון רמיה[1] וּמַה-יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה:  ד אבל מוסיפה נזק רב לאחרים, שלשון הרמיה מזיקה כחיצים חדים במרחק ולא יודע אפילו מי הזיק לו, או שצריך להתגונן חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים ושפת השקר כגחלים, שנראים כבויים, אבל הנוגע בהם נכווה, וכן האדם גורם נזק לעצמו שבא ומספר סודותיו לרמאי עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים:  ה ולכן אוי לעם ישראל כולו, שאנחנו גרים בגלות, משך זמן ארוך אוֹיָה-לִי כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ ושכנים של אנשים חשוכים ורעים[2] שָׁכַנְתִּי עִם-אָהֳלֵי קֵדָר:  ו ונפשנו נמצאת זמן רב עם אנשים ששונאים את השלום רַבַּת שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם:  ז ואנחנו רוצים בשלום איתם וכך גם מדברים איתם אֲנִי-שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר אבל הם רוצים מלחמה גם כשמדברים שלום הֵמָּה לַמִּלְחָמָה:

[1] וכמו דואג האדומי שכמה הוסיף לו השקר שסיפר על נוב עיר הכהנים ועל אחימלך בעיני שאול מאשר אם היה אומר לו את האמת כולה שעדיין היה אהוב עליו. ואיך אפשר לערוך טובה מועטת כזו מול הנזק הרב שנגרם למי שדיברו עליו.

[2] ויש כאן רמז לגלות הארוכה, כי משך הם עמי הנוצרים, שהרי גוג יהיה נשיא משך ותובל מבני יפת, ואהלי קדר הם עמי האיסלם מבני ישמעאל, ושניהם סילפו את תורתנו בשקר, שנתחבר אליהם, והעלילו עלינו עלילות שקר, או הראו עצמם כאוהבים עד שהרגו אותנו.

פרוש נוסף: מדבר על דוד עצמו שגר משך זמן ארוך במדבר עם אהלי קדר, אבל רבת יותר גרוע מזה הזמן ששכנה נפשו עם שונא שלום כדואג ושכמותו ולא ידע להזהר.