המזמור אומר שה' מושיענו מהגלות, גם בנפש, שלא נתבולל, וגם בגוף. ומתאים לאמרו על ישועה שבאה לאדם מה', בגוף או בנפש.
א שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד אם לא שדבקנו בה' שיהיה לנו
לאלקים לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ נאמר בגאולה, שבזכות זה נשארנו עם ישראל ולא התבוללנו יֹאמַר-נָא יִשְׂרָאֵל: ב ואם לא ה' היה לנו להצילנו לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ כשקמו עלינו בני אדם חזקים, שלא היה מי שיושיע מהם אם לא ה' בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: ג אז היו הורגים את כולנו[1] אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בזמן המלחמה כשכעסו עלינו בַּחֲרוֹת אַפָּם
בָּנוּ: ד וגם כשלא מתנו, היו שוטפים אותנו מי הגלות להיות כמו כל העמים אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ וזרימת הנחל[2] היתה לוקחת את נפשנו אל החומריות כמו כל עמי הגלות נַחְלָה
עָבַר עַל-נַפְשֵׁנוּ: ה וגם אם לא נשטפנו, ניסו להמיר את דתנו להיות כמוהם בכח ובזדון אֲזַי עָבַר
עַל-נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: ו אמנם בזה מתווספת הופעת ה' בעולם בָּרוּךְ ה' שאף שהיינו ככבשה בין שבעים זאבים, לא יכלו לנו להרגנו, ובזה מתגלה
נוראותו עליהם שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: ז ולא רק שלא מתנו, גם הנפש ניצלה ממה שניסו להפילה בפח להיות כמותם,
על ידי שדבקה בשמים כציפור נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר
נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים וגם מה
שכבר נלכדנו בגלות, תשבר הגלות ואנחנו נצא ממנה בין בגוף ובין בנפש הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: ח כיון שעזרנו מהצרות הוא במה שאנחנו דבקים בשם ה' עֶזְרֵנוּ
בְּשֵׁם ה' שעשה את השמים ונפשנו דבקה
בגובה שלהם, ועשה את הארץ ומציל אותנו מהגויים גם כאן[3] עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
[1] פרוש נוסף: אז מרוב כעסם היו אוכלים אותנו כמי שאוכל בשר חי ולא מבושל.
[2] יתכן שאמר "נחלה" לרמוז שהיינו רוצים שתהיה לנו נחלה בתוכם ולכן היינו כמוהם.
[3] וזה כנגד מה שאמר במזמור הקודם "אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים", כאן גם בארץ. ובמקביל למה שאמר במזמור קכ"א "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ".