הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם (משלי י, טו).
יש אנשים שרוצים להיות עשירים כי הם רוצים תענוגות ופינוקים. אוכל טעים במיוחד, נופש בחו"ל, בריכה פרטית. יש אנשים שרוצים להיות עשירים כי הם רוצים כבוד. רכבי יוקרה, כתבות בעיתון, מגדל על שמם. ויש אנשים שלא מחפשים שינוי בחיים שלהם, הם רוצים להיות עשירים בשביל ביטחון כלכלי. הם רוצים שלא משנה מה יקרה, הם יוכלו להתמודד איתו. גם אם תהיה נפילה כלכלית, גם אם יהיה מצב רפואי מורכב לא עלינו, גם כשהילדים יצטרכו דירות, יהיה להם מאיפה.
לא משנה למה העשיר רצה להיות עשיר, הכסף והרכוש שהוא צבר, יתנו לו בטחון כלכלי. ולכן ההון הזה הוא קרית עוזו. הוא כמו חומה שמגינה על העיר שלו. רוב הזמן החומה חסרת שימוש, אבל תמיד טוב שיהיה. אם יום אחד יבוא אויב, העיר מוגנת.
ובמקביל הבעיה של הדל אינה הדלות שלו. העשיר הולך לישון שבע, והדל גם כן, פחות או יותר, אפילו שהוא אכל אוכל הרבה פחות טעים. לעשיר יש קורת גג, ולדל גם כן, פחות או יותר, אפילו שהיא הרבה יותר קטנה. בסופו של דבר הדל מסתדר. החסרון האמיתי של הדל, הוא חוסר הבטחון הכלכלי. המחיתה שלו. הוא מפחד מנפילה, ואין לו מה לעשות כשהיא תבוא. אם תהיה נפילה כלכלית, אם יהיה מצב רפואי מורכב, לא עלינו, אם הילדים יצטרכו עזרה, אין לו מאיפה.
הנמשל הוא לימוד התורה:
העשיר בתורה, התלמיד חכם, לא למד תורה בשביל להתגונן מהיצר הרע, יש לו עוד הרבה סיבות אחרות ללמוד. הוא רוצה עולם הבא, הוא רוצה לעסוק במה שבאמת חשוב בעולם הזה, הוא רוצה לקדם את העולם, הוא לומד לשמה. אבל מה שלא תהיה הסיבה בגללה הוא לומד, התורה שיש לו, מגינה עליו מהיצר הרע. היא שומרת עליו מנפילות. הוא יודע לשמור על הסייגים של התורה, ולעשות לעצמו סייגים נוספים, הוא מתעסק ברוחניות ולכן החומריות פחות מושכת אותו, המבט החיצוני של החברה מחייב אותו לסטנדרט מסויים. ובסופו של דבר "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".
הבעיה של הדל בתורה אינה הדלות שלו. לא כולם צריכים לדעת הרבה תורה. מספיק שיש בעולם כמות מסוימת של תלמידי חכמים שיעסקו בתורה. שאר בני האדם יכולים לשמוע מהם מה שצריך, לשאול אותם כשיש שאלה הלכתית, ולעסוק בדברים אחרים. אבל הבעיה של הדל היא המחיתה שלו. הסכנה ליפול ביצר הרע. הדל עוסק בחומריות, הוא לא תמיד יודע מה מותר ומה אסור, הוא לא תמיד יודע להזהר, ואין לו תבלין. הבעיה שלו היא חוסר בטחון רוחני.
ולכן חשוב שכולם ילמדו תורה. גם מי שלא מתכוון לעסוק בזה, גם מי שזה לא הכשרון שלו. כולם צריכים ללמוד, כולם צריכים רמה מסוימת של עיסוק תורני. לא כדי שהם יהיו רבנים, אלא כדי לשמור עליהם מנפילה, כדי לתת להם בטחון.