אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם (משלי יב, טז).
כשהשכל או היצר הטוב אומר לעשות דבר אחד, והתאוות או היצר הרע אומרים לעשות דבר אחר, יש אנשים שנופלים. לא כולם מחזיקים מעמד. אבל מה האנשים האלו עושים אחר כך עם הנפילה? איך הם מתמודדים עם הפער שיש בין מה שהם יודעים שצריך לעשות, לבין מה שהם עשו או עושים בפועל?
במשלי יש ארבע דרכי התמודדות עיקריות: הלץ, שלא מופיע בפסוק שלנו, ממציא תאוריות חדשות, שיתאימו ליצר הרע.
הכסיל, שגם הוא לא מופיע בפסוק שלנו, מתעלם מהחכמה. הוא עושה מה שמתחשק לו למרות שהוא יודע שזה לא בסדר.
האויל, שבנוי על המילה "אולי", מחזיק באסטרטגיה שאומרת שבמילא אין איך לדעת מה האמת. בכל דבר יש כמה אפשרויות, וצריך להסתפק, אולי זה נכון ואולי זה נכון. ממילא אי אפשר להכריע לפי השכל. אחרי שהשכל יצא מהמשחק, הוא כמובן עושה מה שמתחשק לו.
הערום, שבמשלי הוא דמות כמעט חיובית, לא מתמודד עם הפער. הוא מחזיק בחכמה הנכונה, יודע מה מותר ומה אסור, אלא שלפעמים הוא נופל ונכשל. הוא לא מנסה לכסות על הנפילה בשום דרך, ולכן הוא נקרא "ערום".
כל הדרכים האלו קיימות לא רק בהתמודדות דתית, אלא גם בהתמודדות של חייל עם מה שאמרו לו לעשות, בהתמודדות של עובד עם הוראות מהבוס, בהתמודדות של תלמיד עם שיעורי בית וכדו'.
ההגיון אומר שהאויל טוב מהערום. אם כל החיילים קיבלו פקודה להתיצב בתחנת הרכבת בשעה שמונה; אחד המאחרים אומר שהוא לא היה בטוח מה השעה הנכונה, חבר אמר לו שעה אחרת, הוא לא זכר, לטלפון לא היתה בטריה ולא היה איך לברר; המאחר השני אומר שהוא מצטער אבל הוא התפנק במיטה עוד קצת והוא ידע שהוא יאחר; ברור לנו שהאויל טוב מהערום. האויל אולי גם יפטר מעונש, הערום וודאי שלא.
אבל זה נכון רק לטווח קצר, באופן חד פעמי. אם האויל לוקח את האפשרות לשכוח, להסתמך על דעות של חברים ולהיות בלי בטריה, לאורך זמן, אם הבעיות חוזרות על עצמן כשיטה, אז המצב שונה.
כשאדם מרשה לעצמו כשיטה להסתפק בהכל, ומצד שני הוא טועה תמיד באותו כיוון, תמיד מגיע מאוחר מדי, תמיד שוכח את התורנות שלו ואת השמירה שלו, אבל אף פעם לא מגיע מוקדם מדי, אף פעם לא הולך להחליף חבר כשזה לא תורו, אז יוודע כעסו. אז יוודע שאין כאן טעות, אלא סיבה לכעס. שיש כאן שיטה. כי אם באמת הוא לא יודע מה נכון, איך הוא תמיד טועה לאותו כיוון? ברור שהוא יודע וטועה בכוונה. ברור שחוסר הידע שהוא מחזיק בו הוא רק שיטה להתיר לו את הטעות. וממילא ברור שאדם כזה יטעה הרבה יותר פעמים, כי יש לו שיטה שמחפה עליו. דווקא הכיסוי שיש לו, התירוצים שיש לו, גורמים לקלון הרבה יותר גדול. ולכן כשיגיע היום, כשהמעשים שלו יצאו לאור, אז יוודע כעסו.
לעומתו הערום, יודע ומודה שהוא לא בסדר. ולכן ברוב המקרים הוא יטעה רק במקום שבאמת היה לו קשה מאוד לקום מהמיטה. הוא לא ישתמש בזה במקומות אחרים, כי ברור שהוא לא בסדר וברור לו שיהיה עונש. ולכן ברוב המקרים הוא דווקא חייל טוב. הוא ממשיך להשתדל לא ליפול. לכן דווקא מה שהוא ערום, מכסה על קלונו. כשיטה, השיטה שלו נכונה הרבה יותר משיטתו של האויל, כי הוא לא נופל הרבה, וכי ברור שיש כאן יצר, ולא שיטה שמנסה להחליף את ההגיון.
הנמשל זהה למשל אבל בעולם הבא:
האויל מרגיש שהוא מכוסה. כשהוא יעמוד בפני בית דין של מעלה הוא תמיד יוכל לומר שהוא לא ידע. לא היה לו ברור שהשולחן ערוך קובע, יש הרי הרבה דעות בראשונים. לא היה לו ברור שהיהדות אמת, היו לו הרבה שאלות באמונה. ובכלל מי אמר שזה לא חלום?
כתוצאה מזה האויל טועה ברצף. הוא עושה כל מה שמתחשק לו, ואין לו מספיק מה שימנע ממנו לטעות. גם בעבירות קלות, גם במקומות שהיצר לא כל כך חזק, הוא יפול. אין לו מה שיעמוד מנגד. הוא לא יתאמץ על מצוות, כי במילא אולי הכל לא נכון.
בעולם הזה, קלונו של האויל מכוסה יותר מקלונו של הערום. האויל מציג שיטה, יש לו הסבר, שכלפי בני אדם אחרים יכול לתת לו מראה מכובד. הערום מודה בכשלונו, כלפי בני אדם אחרים הוא מבוזה יותר.
אבל ביום, בעולם הבא, עולם האמת שבו הכל ברור כמו יום, אף אחד לא יקשיב לטענות כאלה. הרי רואים שהטעויות שלו היו תמיד לאותו כיוון. הוא תמיד הלך לצד של היצר הרע. החכמה אינה דבר שאינו ידוע, ברור שיש דעות שונות, ברור שיש דברים שלא ניתנים לבירור מיידי. אבל יש דברים שכן אפשר לדעת. יש דברים שגם אם הם לא ברורים לגמרי, נראה שהם נכונים יותר. יש דרכים להתמודד עם חוסר וודאות: בדברים חשובים הולכים לחומרא. בדברים שאינם כל כך חשובים, הולכים על דרך האמצע. גם במקומות שמקלים, מפזרים סיכונים. עושים לפעמים את זה ולפעמים את זה.
מי שטועה תמיד באותו כיוון, מי שמסתפק בכל דבר ולא מנסה לשפר את אחוזי הוודאות, מראה שלא אכפת לו מה האמת. הוא רוצה להפטר משאלת האמת כדי לעשות מה שמתחשק לו. וממילא כעסו יוודע.
הערום אמנם נפל לא פעם, זה לא יעבור בשקט, אבל קלונו מכוסה. מחוץ לאותם פעמים בהם הוא נפל, הוא החזיק בדעות אמיתיות, הוא חינך את הילדים שלו נכון, הוא קיים מצוות, ובעולם הבא יש לו הרבה זכויות.