המזמור הזה לא מתחיל כמו רוב מזמורי התהילים, במשפט פתיחה. כמו "מזמור", או "שיר למעלות" או "למנצח". ובדרך כלל בתהילים זה אומר שהוא ממשיך את המזמור הקודם. והסיבה שהם מופרדים לשני מזמורים שונים היא שהראשון מציין עיקרון, והשני מראה את הביצוע שלו בפועל.
במזמור הזה גם רואים בפירוש שהוא המשך של המזמור הקודם, כי משפט הסיום שלו, משתמש בכמה נקודות שדיברנו עליהם במזמור א'. כמו "נשקו בר", שהוא התבואה הנקיה ממוץ, "ותאבדו דרך", מול "ודרך רשעים תאבד", "אשרי כל חוסי בו" מול "אשרי האיש".
ואת המזמור הזה נראה שצריך לפרש בשתי דרכים. הפרוש הפשוט שלו מדבר כנראה על מלחמת גוג ומגוג, כשכל הגויים יתאספו נגד עם ישראל. אבל יש במזמור הרבה דברים שלא מסתדרים כל כך חלק, לפי הפירוש הזה, והם מראים לנו שכנראה מדובר במשל. ולכן למזמור הזה יש גם פרוש נוסף של נמשל שמסביר איך כל אדם פרטי צריך להתמודד עם המלחמה מול היצר שלו.
וצריך את שניהם כי יש שני צדדים של ביצוע בפועל של העקרון שלמדנו במזמור הקודם. האחד הוא כלל עולמי, כשיתברר לעתיד לבוא שעם ישראל הוא הצדיק והעמים האחרים, שבאים להלחם בו, רשעים, ויתברר איך מה שעם ישראל הולך לפי התורה גורם שהעמים לא יוכלו להלחם בו, וממליץ לעמים לעזור לעם ישראל כדי שלא יאבדו עם דרכם הרעה.
והצד השני בכל אדם, גם היום, שיש בו צד טוב וצד רע, וצריך שהצדדים הרעים של האדם יהיו חלק מהצד הטוב ויעזרו לו.
נתחיל עם הצד של המשל:
לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם כלומר למה העמים מתאספים יחד ומעוררים את הרגשות שלהם נגד עם ישראל? זה לא טוב וּ֝לְאֻמִּ֗ים שהם לא סתם עמים, אלא דתות שונות, הם יֶהְגּוּ־רִֽיק: כלומר יוציאו מעצמם רעיונות דתיים, שאין בהם כלום מצד האמת, כדי להסביר למה צריך להשמיד את עם ישראל. ובעקבות זה יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ כלומר יעמדו להלחם מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ של אותם עמים וְרוֹזְנִ֥ים שהם אלו שמנהיגים את העם מצד המשפט, שבא מהדת נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד הם מוצאים להם יסוד משותף דתי עַל־ה֝' וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ: כלומר על המלך המשיח שמנהיג את עם ישראל, ובאמת הם רוצים להלחם בה' עצמו.
והטענה שלהם היא נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ המוסרות הם המושכות שמיסרות את הבהמה כשהיא לא הולכת בדרך הנכונה. ולא חייבים לומר שעם ישראל ישלוט אז בגויים, אלא שהמוסר שעם ישראל הביא לעולם מכוון את הגויים גם כן, והם לא רוצים אותו. וכיון שננתק את עצמנו מהמוסר של עם ישראל וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ: כלומר נשליך את ההרגלים המוסריים והנימוסים שהתרגלנו אליהם שהם כמו חבלים עבים שמחברים את הבהמה לעגלה, ולא נהיה מחוייבים גם אליהם.
אבל אין להם יכולת באמת להלחם עם ה' כי יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם שלא נמצא איתם בארץ, ואין להם איך להלחם בו, הוא יִשְׂחָ֑ק על המאמצים שלהם ו אֲ֝דֹנָ֗י שהוא אדון שלהם והם עבדים שלו גם אם הם לא רוצים יִלְעַג־לָֽמוֹ: כלומר יענה להם בצורה מבזה. כי אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ התשובה שלו תהיה במה שהוא יראה להם שהוא כועס עליהם וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ: כשהכעס הזה יתבטא הם יבהלו כי כל הגאוה שלהם שהם יכולים להלחם בה', נעלמת ברגע שהם מבינים שהם יכולים לאבד את החיים שלהם. אבל לעומתם וַ֭אֲנִי כלומר עם ישראל נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י משחנו את המלך המשיח שישלוט עַל־צִ֝יּ֗וֹן שמחברת את המלכות והמקדש יחד, כך שהשלטון של המלך המשיח הוא השלטון של הקב"ה עלינו. וציון היא לא רק מקום המלוכה אלא גם הַר־קָדְשִֽׁי: הר הבית ובית המקדש.
והחיבור של עם ישראל לה' מתבטא כמו שאמרנו במזמור הקודם בתורה, ש אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק ואני אנסח את החוקים של ה' שבתורה. ואז ה֗' אָמַ֮ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה כי עם ישראל הם בנו הבכור של ה' לעומת שאר העמים ו אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ: כי כיון שעם ישראל חוזר בתשובה אל ה', כאילו הוא נולד היום, וכל החטאים שלו נשכחים.
ולכן אומר לו ה' שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי כל מה שתרצה וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ שתשלוט בכל הגויים שתוקפים אותך וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ: שאפילו העמים שבקצוות הארץ יהיו בשלטון מלא שלך. עד כדי ש תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כשצריך יהיה לייסר אותם אם הם מנסים למרוד, תרועע אותם במטה שלטון מברזל, ואם צריך להשמיד אותם כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם:
וְ֭עַתָּה כלומר לאור כל מה שאמרנו כאן מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ ותבינו שלא כדאי להלחם בקב"ה הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ: שהשופטים מצד הדתות תקבלו מוסר, ואל תנסו לנתק מוסרות כי זה לטובתכם. עִבְד֣וּ אֶת־ה֣' שזה העיקר בעולם הזה. ואפילו שתעבדו בְּיִרְאָ֑ה ולא מאהבה, אלא מהפחד מה', כי אצל הגויים זו הרמה שמצפים מהם וְ֝גִ֗ילוּ בשמחה ממה שתהיו קשורים לה', אבל גם זה בִּרְעָדָֽה: מהחשש שאתם לא מספיק בסדר
נַשְּׁקוּ־בַ֡ר כלומר אל תנסו להתכחש לתפקיד שלכם כמוץ, וכקליפה ששומרת על התבואה, אלא להפך, תתחברו אל התבואה הנקיה שהיא הבר, כלומר אל עם ישראל, כי זה זכות הקיום שלכם פֶּן־יֶאֱנַ֤ף׀ ה' ויבטא את הכעס שלו לעתיד לבוא על כל מי שלא הולך בדרכים שלו וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כי אם לא תהיו חלק מהעזרה לעם ישראל, תאבדו, עם דרך הרשעים שלכם כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ כאשר הכעס של ה' יבער לעתיד לבוא, שנאמר "כי הנה היום בא בוער כתנור". ואז אַ֝שְׁרֵ֗י ויהיו יציבים רק אלו ש כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ: שבוטחים בה' ומחוברים אליו, בין עם ישראל ובין מי שיעזור להם מהאומות. אבל השאר יאבדו.
עד כאן המשל, אבל כמו שלימד אותנו שלמה המלך במשלי, ברוב המשלים יש מילים לא מתאימות לגמרי, כדי להבהיר לנו שזה משל, וכדי לכוון אותנו אל הנמשל. וכאן לא מובן למה קרא לעם ישראל בלשון של אדם שמדבר, "נסכתי מלכי", "ה' אמר אלי", ולמה צריך שנשאל כדי שה' יתן גויים נחלתנו. וגם שלא מצאנו במקומות אחרים שלעתיד לבוא יהיו כל הגויים בשלטון של עם ישראל, אלא רק שיעבדו את ה'.
ולכן נראה שיש כאן נמשל ולפרש את הנמשל כך:
לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם הגויים הם כל הכוחות של הגוף שמושכים את האדם לעשות את מה שמתחשק להם, למשל לאכול מה שטעים לו, או לנוח כל הזמן, והם מתרגשים ומושכים יחד לכיוון של החטא. שזו עצת הרשעים, שדיברנו עליה במזמור א'.
וכיון שהאדם חוטא וּ֝לְאֻמִּ֗ים כלומר המנהגים שהאדם הזה מתרגל אליהם, כי החטא הופך כבר להיות כמו דת בשבילו, והוא כבר עומד בדרך החטאים שדיברנו עליה, הם יֶהְגּוּ־רִֽיק: ויכוונו את האדם למחשבות שאין בהם אמת, רק כדי להצדיק את מה שהוא הולך אחרי התאוות שלו. ולכן יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ שזה השכל של האדם שהוא כמו מלך על הגוף, ואומר לו מה לעשות, הוא מתיצב למצוא הסברים למה בעצם החטאים זה מה שנכון לעשות, שזה מושב הליצים שדיברנו עליו. וְרוֹזְנִ֥ים שזה מוסר הכליות ששופט את האדם כלומר התחושה הרעה הטבעית שבן אדם מרגיש כשהוא עושה דבר לא טוב נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד כבר שני הצדדים גם הצד הטוב וגם הצד הרע מיוסדים יחד לפי מה שהשכל אומר שנכון, ולכן כבר אין לו מוסר כליות על המעשים הרעים שלו, והוא לא מרגיש עם זה רע.
והם לא רוצים רק לעשות את מה שמתחשק להם, אלא כבר מכריזים מלחמה עַל־ה֝' ולא רוצים יותר להאמין בו וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ: שזה היצר הטוב שמולך על הגוף מצד ה'.
ואומרים נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ כלומר נמנע מהיצר הטוב לייסר אותנו, על החטאים שלנו, ובזה וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ: שלא נמשיך להיות מחוברים לעשות את מה שה' רוצה, ואת המצוות.
אבל ה' יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם והוא לא צריך שיעשו בשבילו משהו, אלא כל המצוות הם לטובתנו ולכן הוא יִשְׂחָ֑ק על חוסר ההבנה שלהם. ומצד שהוא אֲ֝דֹנָ֗י והוא אדון של הגוף גם יִלְעַג־לָֽמוֹ: ויבוז לנסיון לצאת מהשליטה שלו. ולכן אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ הדיבור איתם יהיה על ידי ייסורים שיבואו על האדם וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ: כי כשיש לאדם איום על החיים שלו, או כאבים קשים, כל התרוצים נעלמים. והגוף בעצמו נבהל מהאפשרות שהוא לא יחיה יותר, או שלא יהיה לו טוב יותר. וממילא כבר ברור לו מה העיקר ומה הטפל בחיים. ומה נכון ומה לא.
וַ֭אֲנִי כלומר הצדיק, וכך צריך כל אדם לומר על עצמו ולכן זה בלשון מדבר נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י המלכתי על עצמי את היצר הטוב בלבד. וזה גורם שהגוף שהוא חומרי והנשמה שהיא רוחנית נהיים אחד והם עַל־צִ֝יּ֗וֹן שמחברת מקדש ומלכות, קודש וחול. והגוף כולו נהיה הַר־קָדְשִֽׁי: ושייך לקדושה, והוא הבסיס שלה.
ואת זה עושים כמו שאמרנו במזמור הקודם, דרך התורה ש אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק ואני אדבר בחוקים של ה' שבתורה ובהלכות, שזה בתורת ה' חפצו שאמרנו, וממילא ה֗' אָמַ֮ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה כי הרצון שלך מתחיל להיות זהה לרצון שלי. ו אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם מיד כשאתה חוזר בתשובה יְלִדְתִּֽיךָ: עם תכונות חדשות, ואני מקדם אותך, ועוזר לך שהרצון שלך יהיה לגמרי כמו של הקב"ה, עד שתהיה תורתו, ולא רק תורת ה'.
ואם גם שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי ותתפלל אל ה' אז וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ כל הכוחות של הגוף יהיו שייכים לך, ולא צריך לוותר עליהם, אלא ועלהו לא יבול וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ: שכל מה שתצטרך בעולם הזה יהיה לשימושך, ולא תצטרך לוותר על כלום.
וכדי שהיצרים לא יציקו לך יותר תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל ותייסר אותם במקום שהם לא מתאימים לרצון ה'.
ואת הרעיונות המעוותים שהם הכלים שהשתמשו בהם היצרים כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם: שלא יהיו בכלל.
וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים כלומר השכל והרצון ששולטים על האדם הַשְׂכִּ֑ילוּ מהתורה מה נכון לעשות. ובעקבות זה הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ: מוסר הכליות ייסר אתכם שתשפטו נכון מה צריך לעשות בכל מקרה, כי תרגישו רע כשזה דבר רע, ותרגישו טוב כשזה דבר טוב. ו עִבְד֣וּ אֶת־ה֣' בְּיִרְאָ֑ה במה שאתם עוד לא מבינים למה צריך אותו וְ֝גִ֗ילוּ בשמחה על הגילוי, במה שכבר הבנתם למה צריך אותו, ואתם כבר עובדים מאהבה. אבל בִּרְעָדָֽה: ופחד שאולי אתם טועים. וכל הזמן תבדקו את עצמכם.
וזו הדרך ש נַשְּׁקוּ־בַ֡ר שכל כוחות הגוף יעזרו להוציא את הפרי שיתן הצדיק בעיתו כי הם כולם מכוונים לעשות את הרצון של ה', ועוזרים לצד הטוב.
פֶּן־יֶאֱנַ֤ף׀ שאם הגוף לא עוזר לעשות את רצון ה', כשיגיע זמן המוות שנגזר על כל בני העולם אז וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כי הדרך החומרית של העולם הזה לא ממשיכה אחרי המוות, ורק הדרך הרוחנית קיימת. כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ כי מספיק שה' יכעס מעט, כדי שהאדם ימות, ומה שנשאר הוא רק הנשמה ואז אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ: שמי שבטח בה' ולא בענינים חומריים, ישאר לו המעשים הטובים שעשה לעולם הבא. ויהיה כעץ שתול על פלגי מים.