כשקוראים לילדים "צדיקים" מתכוונים לזה? מה גורם לנער בישיבה להיות "צו"ל"? ולמה עם ישראל הוא עם קשה עורף?
גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ: יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ (משלי כג, כד-כה).
אף אחד לא נולד צדיק. כשאדם נולד יש בו את התכונות המולדות, שהוא ירש גנטית מאביו יולדו ומאמו יולדתו. חלק מהתכונות האלו טובות, כמו חכמה או ענוה, וחלק רעות, כמו עקשנות או תאוותנות. גם התכונות שנחשבות טובות לא טובות תמיד, והרעות לא רעות תמיד. חכמה יכולה לשמש גם לרע, עקשנות יכולה להיות לטוב.
במשך זמן הילדות, עדיין אף אחד לא צדיק. הילד עוד לא בוחר בטוב מרצונו, אלא בעיקר מונע על פי מה שמתאים לו באופן טבעי. בשלב הזה ההורים שלו מחנכים אותו, מחזקים את הצדדים הטובים שבאישיות שלו, ומדייקים אותם. מגבילים את הצדדים הרעים שבאישיות שלו, ומדייקים אותם.
האם, שנשאה את הילד ברחמה, ילדה אותו, והניקה אותו, באופן טבעי ממשיכה להיות אחראית בעיקר על הצדדים הגשמיים שלו: שיאכל מספיק, שיסתדר בחברה, ושיהיו לו מידות טובות. האב אחראי בעיקר על הצדדים הרוחניים שלו: שילמד תורה, שיקיים מצוות, ולייסר אותו כשהוא הולך בדרך רעה.
כשהאדם מגיע לגיל ההתבגרות, הוא לראשונה מתחיל לבחור באמת. הוא בוחר מה הוא רוצה לעשות, והוא בוחר לשנות את תכונות האופי שלו. זו הנקודה הראשונה שהוא יכול להיות צדיק, אם הוא יבחר מעצמו בדרך הזו. גם אם עד עכשיו הוא הלך עם פאות ארוכות, זה לא היה הוא, אלא ההורים שלו. גם אם עד עכשיו הוא לא התנפל על ממתקים, זו לא היתה בחירה שלו, אלא התכונות המולדות שלו. עכשיו הוא יכול לבחור בטוב גם בניגוד לטבע שלו, גם בלי שההורים יאמרו לו מה לעשות, ולכן עכשיו הוא יכול להיות צדיק.
כשאדם מגיע לגיל ההתבגרות, התכונות החדשות שהוא בוחר מתחילות להתגלות. כשמתחיל להתגלות האופי הייחודי שלו, ההורים שלו יהיו מופתעים תמיד. כיון שמדובר כבר בבחירה, ולא רק בתורשה וסביבה, לעולם לא נוכל לצפות לגמרי מה יהיו התכונות של הילד הזה. לעולם לא נוכל לנחש לגמרי את ההתנהגות שלו. ולכן אם הילד בחר להיות צדיק, אז אביו לא רק ישמח, אלא בהכרח יגיל, מלשון גילוי, כלומר הוא ישמח על התכונות החדשות שהתגלו בבן שלו, שלא הוא הכריח אותו לעשות, ולא נולדו עם הילד. הם יצירה עצמית שלו.
בשלב הזה, שהוא עוד שלב ראשוני בהתפתחות האדם, הנער הצדיק יבחר באופן טבעי לחזק את התכונות הטובות שלו, ולהתרחק מהתכונות השליליות שלו. ולכן אם הילד חכם, כאן יוכל יולדו, מי שנתן לו את התכונות הגנטיות האלו לשמוח בו. הוא לא יגיל, כי התכונה של החכמה מוכרת מאז שהילד קטן, אבל הוא ישמח, כי כשהילד צדיק, התכונה הזו תשמש אותו לטוב.
בשלב הזה האב יגיל וישמח. הצדדים שהאב חינך אותו להם, באים לידי ביטוי, ולכן הוא יכול להיות, בצדק, מרוצה. אבל, הרבה פעמים, האם דווקא לא מרוצה. הנער עוד חושב בצורה לא מורכבת מספיק, ולכן אם הוא בוחר לעסוק בצדדים הרוחניים, הוא זונח את הצדדים הגשמיים, שעליהם עמלה האם. הוא מזהה אותם כדברים חשובים פחות. החומריות לא חשובה בעיניו, והוא לא אוכל מספיק, לא ישן מספיק, לא יושב עם חברים, ולא מתקלח…
יגיע עוד שלב, בדרך כלל סביב החתונה, שבו הבחור ילמד להתחיל לשלב בין השניים. הוא ילמד שהחומריות היא חלק מהרוחניות, שאין רוחניות אמיתית בלי חומריות שתומכת אותה. הוא יתחתן, יבנה בית, יגדל ילדים, יצא לעבוד. בשלב הזה גם האב וגם האם יכולים לשמוח יחד. שני צדדי החינוך של הילד מתבטאים בהרמוניה, במשימה אחת. לא סתם זה גם השלב שבו הוא יתחיל לחנך ילדים משלו.
אבל עוד לא סיימנו. נשארו מאחור תכונות מולדות של הילד, תכונות שהגדרנו אותם עד עכשיו כתכונות רעות, תכונות חומריות, שוודאי לא נבראו בו סתם. יגיע שלב שהאדם יתחיל לחפש את האות שלו בתורה, את התפקיד המיוחד לו. שם הוא יגלה את תמהיל הכוחות המדוייק שניתן בו, כבר מהלידה, למשימה אליה הוא מיועד. שם פתאום יתגלה איך גם הכוחות החומריים שלו, מוצאים את מקומם, כשמדייקים אותם ומכוונים אותם למשימה שמתאימה להם. זה השלב שגם היולדת, שאחראית על הצד החומרי, תגיל. היא תשמח על הגילוי המפתיע, שגם הכוחות הבעייתים של הילד הזה, שתמיד היה צריך להלחם בהם, משמשים את הצדיקות המלאה שלו, כמו הכוחות הטובים.
הנמשל של אב ואם במשלי הוא הקב"ה וכנסת ישראל:
עם ישראל לא יכל להוולד צדיק. הצדקות תלויה בבחירה, היא תלויה בהרבה מאוד עבודה.
לעם ישראל היו תכונות מולדות, חלקן טובות, ראינו בעינינו את ניסי יציאת מצרים, קיבלנו תורה, קיבלנו את ארץ ישראל. וחלקן רעות, קשי עורף, אוהבי חומריות, לא מוכנים להתפשר.
אחר כך הגיעה תקופה ארוכה של ילדות, תקופה של חינוך. הקב"ה איזן אותנו מבחינה רוחנית, לפעמים על ידי גשם בעיתו והצלחה מיוחדת, ולפעמים על ידי אויבים או רעב. וכנסת ישראל בנתה אותנו מבחינה חומרית, נהיינו עם, ירשנו ארץ, המלכנו מלכים, בנינו צבא, צברנו עושר. גם בשלב הזה העם עוד לא הגיע למדרגה של בחירה עצמאית. הוא עוד לא בחר להיות צדיק.
שלב ההתבגרות הכואב הגיע בגלות. במהלך הרבה מאוד זמן עם ישראל בונה את עצמו לבחור בטוב מרצון, להחליט שאנחנו עובדים את ה' ורק אותו. הבחירה הזו, שהולכת ומתגלה בעם, איננה החלטה שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית, היא גם לא תכונה מולדת שלנו. זו בחירה של העם. ולכן הקב"ה, אבי הצדיק, יגיל. הוא ישמח על הגילוי החדש שאנחנו מגלים בעולם, מרצוננו החופשי, מבחירתנו החופשית.
אחת התכונות המולדות שלנו כעם, היא קבלת התורה. הקב"ה יצר אותנו כעם חכם ונבון שמחזיק מראש, עוד לפני שהוא עשה משהו, את החכמה הכי משמעותית בעולם. העובדה שיש לנו חכמה לא היתה בהכרח טובה לנו לאורך ההסטוריה. בילדות של העם, נענשנו הרבה יותר מ"ילדים" אחרים, דווקא בגלל שמאיתנו מצופה לנהוג על פי התורה, יש לנו הרבה יותר כללים, וקל לנו הרבה יותר להפר אותם. אבל כשהעם מגיע למדרגה של צידקות, גם יולד חכם ישמח בו. התורה נותנת לצדקות של העם את המשמעות והיכולת הרוחניים.
אבל כנסת ישראל עוד לא מרוצה, כל תהליך ההתבגרות הזה מתבצע בגלות, בלי ארץ, בלי מלכות, בלי צבא. וגם השלב הבא מגיע, אנחנו חוזרים גם אל החומריות, חוזרים אל הארץ, אל הממלכה ואל הצבא, אבל הפעם עם הרוחניות איתנו מבחירה. ישמח אביך ובאותה שמחה עצמה תשמח גם אמך. שני צדדי החינוך הצליחו, והתאחדו יחד, רוחניות שיש לה כח של חומריות. ימות המשיח. כל מה שעבר עם ישראל בכל הדורות, מקבל את מקומו בנקודה הזו, ולכן הפסוק הזה מדבר בלשון נוכח, כי הוא נכון לא רק לגבי ימות המשיח, הוא יהיה נכון אז, גם לגבי מה שאנחנו עוברים היום.
אבל גם שם זה לא נגמר, איפה כל התכונות הקשות שלנו כעם? בשביל מה הם נוצרו בנו? עוד יגיע שלב שבו יתברר למה צריך את התכונות האלו, שלב שבו הכל יתהפך לטובה. קשיות העורף היא מסירות נפש, אהבת החומריות יוצרת עם גדול וחזק שכל העמים רוצים להקשר אליו, וכשלא מוכנים להתפשר, מגיעים בסוף אל הטוב ביותר. יגיע שלב שעם ישראל ישמח על התכונות החומריות המולדות שלנו. אז ימלא שחוק פינו.