איך מתמודדים עם דאגות? והאם יש בעיה בדמיונות?
דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה (משלי יב, כה).
הרבה צרות יכולות להיות. כל עוד יש לאדם מה לעשות כדי למנוע צרות עתידיות, יש תועלת שיחשוב מה יכול להיות, ויתכונן. אבל כשאדם הגיע לנקודה שבה כבר אין לו מה לעשות כדי לקדם רעות מסוימות, או שלא כדאי לו לעשות עוד השתדלות, או שמדובר בצרות לא שכיחות והנזק שבהתגוננות גדול מהרווח שיכול לבוא ממנה, ובכל מקרה שהאדם בחר שלא לעשות עוד פעולות כדי למנוע את הצרה, עדיין עלולה להשאר בליבו הדאגה.
הדאגה איננה דבר הגיוני, אם הדאגה היתה מכוונת רק כדי שנתגונן בפני צרות עתידיות, היא היתה נעלמת אחרי שעשינו מה שבידינו. אבל הדאגה מבוססת על הדמיון. אדם יכול לדמיין דברים רעים שכלל לא יקרו, או אפילו שאין להם סיכוי לקרות. הוא יכול לדאוג גם ממה שהוא כבר התכונן אליו, או גם ממה שאי אפשר להתכונן אליו.
הדאגה היא דמיון, אבל הנזק שהיא גורמת לאדם הוא נזק ממשי. היא לוקחת לו את שלוות הנפש, ואת השמחה, מסיחה את דעתו ממה שהוא עושה, וגורמת לו להמנע מדברים טובים שיכל לעשות, רק כיון שיש חשש רחוק מאוד שיגרם יחד איתם נזק.
ולכן אדם צריך להתמודד עם הדאגה ולטפל בה. ולזה יש שתי דרכים:
האחת ישחנה, יקטין וינמיך את הדאגה. כשבאות דאגות לאדם, לא ירשה לעצמו לחשוב עליהן, ולא יתעסק בהן. אמנם בדרך הזו הדאגה תשאר, אבל קטנה ונשלטת.
אבל האפשרות השניה מציעה שהאדם ילחם בדאגה בכלים שלה עצמם. הרי כמו שאדם יכול לדמיין שקורים לו דברים רעים, כך הוא יכול לדמיין שקורים לו דברים טובים. כמו שהוא יכול לדמיין שהוא מפסיד כסף, הוא יכול לדמיין שהוא מרוויח. כמו שהוא יכול לדמיין שיש תאונה בדרך, הוא יכול לדמיין שהוא מגיע בשלום ובלי פקקים.
כשאדם מציב דמיון שמח במקום הדמיון המפחיד שהיה לו, הוא מונע את הדאגה לגמרי, כי לא נשאר מקום לדמיון הרע, והוא משמח את הדאגה עצמה, הופך את כוח הדמיון של הדאגה לשמחה. שגם היא דמיונית, אבל ההשפעה שלה עליו היא השפעה טובה ממשית.
הנמשל הוא היצר הרע:
היצר הרע לא גורם לאדם רק לעבור עבירות, אלא גם אם האדם נמנע מלעבור ממש, הוא גורם לו לדמיין עבירות. הוא גורם לו לעסוק בנושאים שמעוררים את היצר, בדמיון בלבד. כך שהאדם אמנם לא עושה שום דבר בעייתי, אבל הדמיון שלו בהחלט נמצא שם. גם כשאדם עוסק במחשבתו בכמה העבירות לא בסדר, וכמה לא טוב מה שאנשים אחרים עושים, הוא ממשיך להעסיק את הראש שלו בדברים אסורים, ולגרום לעצמו להמשך אליהם.
הדמיונות האלו הם רק דמיון, אבל הנזק שהם גורמים לאדם הוא נזק ממשי. הם מעוררים את היצר, הם גורמים לאדם עצבות, ומחלישים את הכוח שלו להתמודד עם היצר בהמשך. הם מגדילים בעיניו את הרע, ומקטינים את החלק של הטוב. הם מונעים ממנו לעסוק באותו זמן במצוות, או בלימוד תורה. והם גורמים לו להרגיש טמא, להרגיש שהקב"ה רחוק ממנו.
ולכן אדם צריך להתמודד עם הדמיונות האלו. ולזה יש שתי דרכים:
האחת ישחנה, האדם צריך להקטין את העיסוק שלו בנושאים שמעוררים את היצר. הוא צריך להתרחק מדמיונות כאלו, להסיח את דעתו לנושאים אחרים, ולמצוא לעצמו עיסוקים שלא ישאירו זמן רב לדמיונות.
אבל במקביל, במקרים מסוימים וזמנים מסוימים, אפשר להתמודד עם היצר בכלים שלו עצמו. היצר הרע נמצא כאן כדי לעזור ליצר הטוב. לכל יצר יש את הזמנים והמקומות שבהם הוא רצוי וטוב. ולכן כשאדם יכול לחבר את היצר הרע לדבר טוב, כשהיצר נמצא במקום הנכון שלו, אז צריך לחשוש הרבה פחות מהיצר, ומהדמיונות שלו, כי הם באופן טבעי הולכים לטוב. ולכן דבר טוב ישמח גם את היצר, וגם את נפשו של האדם כשהיצר הטוב והיצר הרע יחד ישמשו לעבודת ה'. אז תהיה שמחה שלמה. בכל לבבך – ביצר טוב וביצר רע.