איך נדע מה בן הזוג שלנו אוהב ומה לא? ולמה הקב"ה התגלה דווקא לאברהם?
אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן (משלי יד, ט).
כלל בסיסי בזוגיות אומר שצריך לדבר. אי אפשר לצפות שבן הזוג יבין מעצמו מה טוב לנו, ומה אנחנו רוצים. אם לא נדבר ונסביר לו, הוא לא ידע. אי אפשר לצפות שאנחנו ננחש מעצמנו מה בן הזוג רוצה, אם לא נשאל ונברר לא נדע. זה נכון בכל זוגיות, גם בעבודה עם שותף או חברותא, אבל במיוחד נכון בנישואין, שם באופן מובנה מה שמתאים וטוב לאיש לא תמיד מתאים וטוב לאשה ולהפך.
האוילים, אלו שמחזיקים בדעה שהכל מוטל בספק, אולי זה נכון ואולי זה נכון, ממילא מחזיקים בשיטה שכיון שאי אפשר לדעת מה נכון, עושים מה שמתחשק. האויל לא יודע מה בן הזוג שלו רוצה, או מה טוב לו, אולי כך ואולי כך. כיון שהוא לא רואה דרך לדעת, הוא עושה לפי הבנתו. במקרה הטוב הוא עושה לבן זוגו מה שהוא אוהב שעושים לו, ובמקרה הגרוע הוא עושה מה שמתאים לו ולא חושב כלל על טובת בן זוגו.
האוילים יגיעו לדבר. אבל מה שיביא אותם לדבר הוא האשם. כשאחד מבני הזוג פגע בשני, וזה יקרה להם מהר מאוד, יתחילו הצעקות. אז אחד יסביר לשני מצויין כמה הוא טועה, ומה הוא היה אמור לעשות, והשני יסביר לראשון למה הוא לא אשם, ושסתם תוקפים אותו. כיון שמה שגורם להם לדבר הוא האשם, הם לא ינסו להבין אחד את השני, ולשמוע מה הוא אומר וללמוד להבא, אלא האשם מליץ אותם מלשון מליצה, כלומר גורם להם לנסח באופן יפה ומוסרי את מה שהם עשו. במקום להתנצל, במקום להבין מה טוב לבן הזוג, הם עסוקים בלהסביר את מה שהם בחרו לעשות בצורה יפה ומוסרית, ולהסביר למה הם דווקא היו בסדר. כמובן שבדרך כזו הם לא ילמדו דבר, ולא ישתפרו גם בהמשך. הם גם לא ירצו לשמוע מה יש לבן הזוג לומר להם, גם בהמשך, במילא הוא רק צועק.
הישרים מחפשים מראש את הרצון של בן הזוג. מחפשים שהוא יהיה מרוצה מהם. זה הקריטריון היחיד: הם עושים מה שמביא לתוצאה הזו ונמנעים ממה שפוגע בה. כיון שהישרים מחפשים את רצון בן הזוג, הם כמובן ידברו איתו מראש. הם יבררו מראש מה בן הזוג שלהם אוהב, וימצאו את הדרך גם להעביר לו מה הם אוהבים.
ממילא, עם הזמן, הם יהפכו להיות ישרים. הם ירגישו כבר בהרגשה פנימית, שמבוססת על הרבה מאוד נסיון, מה בן הזוג ירצה, וידעו לשמח אותו.
וגם אם הם יטעו, גם אם הם יפגעו בטעות, לשני הצדדים ברור שהיתה כאן טעות, ולא שום דבר מכוון. הצד הפוגע לא ינסה למצוא מליצות יפות שיצדיקו את מעשיו, אלא יתנצל. הצד הנפגע ירצה לסלוח, הרי כל מה שהוא מחפש זה את הרצון של בן הזוג.
הנמשל הוא ההבדל בין הבסיס של הדת היהודית לשאר הדתות:
אין איך לדעת, מהסתכלות בעולם הזה, מה הבורא שלו רצה שנעשה. דבר אחד הוא ההבנה שיש בורא לעולם ושיש לו רצון, דבר אחר לגמרי הוא לדעת מה הבורא רוצה מאיתנו.
כל האומות מוצאות את עצמן בתפקיד האוילים: אין להם איך לדעת מה רוצה הבורא, אולי כך ואולי כך. אולי הוא מחפש חסד וחמלה, אולי הוא מחפש את החרב הקרובה. ממילא האומות עושות מה שמתאים להן. כל אחת בוראת לה דת שתתאים לשאיפות שלה, ותסדר את החברה שלה.
ההסברים הדתיים מתחילים כשהם מגיעים לאשם. כל דת כזו תגיע למקומות שבהם היא עושה דברים שברור שהם לא מוסריים. כשהמוסר הפשוט נפגע, כשאנשים לוקחים חיים של אנשים אחרים, כשהם משעבדים אנשים אחרים, או כשהם מחפשים לפרוץ את מסגרות המשפחה הטבעיות, אז הם מתחילים לחפש את הניסוח. כשברור שיש אשם, צריכות הדתות למצוא את המליצות המתאימות שיסבירו למה זה דווקא כן מוסרי, או לחילופין למה אלוהיהם לא מתענין מספיק במוסר.
אברהם אבינו היה ישר. גם הוא לא יכל לדעת מה רוצה בורא העולם, אבל הוא הסתכל בשכל ישר, הוא לא עשה מה שמתחשק לו, אלא ניסה להבין מה צריך לעשות באמת. הוא חיפש את רצון ה' מראש, ולא חיפש רק להצדיק בדיעבד את מעשיו. ולכן גם הקב"ה רצה בו, הקב"ה רצה שאברהם ימצא את רצונו, ולכן התגלה אליו והודיע לו מה רצונו. ובהמשך נתן את התורה לכל העם כדי שידעו מה רצון ה' בצורה ברורה.
אנחנו רוצים לעשות את רצון ה', וה' רוצה שנהיה מרוצים לו. ולכן ממילא ברור שאנחנו עסוקים כל ימינו בחזרה בתשובה, ולא בהצדקה בדיעבד. וברור שיש סליחה ומחילה, כי הטעויות שלנו הן טעויות מקריות, אבל הרצון האמיתי שלנו ישר.