איזה מיגון אי אפשר לחדור? ומה עושים עם שאלות באמונה שאין לנו עליהן כרגע תשובה?
בְּיִרְאַת ה' מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה (משלי יד, כו).
מול כל מיגון אפשר לפתח טיל שיחדור אותו. מול כל כוח צבאי אפשר להעמיד כוח חזק יותר. לכל דבר שאנשים בוטחים בו בעולם הזה, יש נקודות תורפה.
אבל יראת ה' היא מבטח עוז. ירא ה' לא צריך לירא משום דבר אחר חוץ מה'. אין דבר שיכול לנצח את ה', ולכן אם באה עליו צרה, הוא יודע שה' איפשר אותה, והוא גם יוציא אותו ממנה.
לא רק על ירא ה' הקב"ה מגן, אלא גם על בניו. גם הם חלק ממנו, וגם עליהם צריך להגן בשביל ירא ה'. אבל לבנים יש בחירה חופשית משלהם. יראת ה' של אביהם אינה מבטח עוז בשבילם, אלא רק מחסה. כל עוד הם נמצאים במחסה, כל עוד הם חלק מדרכו של אביהם, כל עוד הם תחתיו, הם מוגנים. אבל כשהם הופכים לאנשים עצמאיים, כשהם לעצמם, הם עלולים לבחור לצאת מהמחסה, ואז הם לא מוגנים יותר.
הנמשל הוא ההתגוננות בפני הכפירה:
מול כל הסבר אמוני יפה לאוזן, יכול לבוא הסבר כפרני יפה לאוזן. מול כל תשובה לשאלה באמונה, יכולה לבוא שאלה חדשה באמונה. מול כל הגיון שתומך באמונה, אפשר להביא הגיון הפוך, ויהיו מספיק אנשים שיתאמצו להמציא אותו.
מה שמגן באמת בפני הכפירה הוא יראת ה'. כשיראת ה' היא ראשית החכמה, היא לא תלויה בחכמה. ירא ה' לא יקבל תיאוריות כפרניות לא רק כי יש לו מה לענות עליהן, אלא כי הן סותרות את נקודת המוצא שלו. גם אם הוא לא יודע כרגע לענות על שאלה באמונה, גם אם הוא לא יודע כרגע איך לדחות הסבר כפרני מסויים, הוא ממשיך להאמין. כי הוא ירא ה', וזה מבטח העוז האמיתי בפני הנסיונות לשנות אותו.
לבנים של ירא ה' יש בחירה חופשית. הם צריכים לפתח בעצמם יראת ה' כדי לקבל את אותו מבטח עוז. אבל בכל מקרה יש להם מחסה. הם ספגו מינקותם את נקודת המבט של ירא ה', הם גדלו לתוך תפיסת העולם האמונית. קל להם להזדהות עם הסברים שמתאימים לתורה, טבעי להם שיש אלוקים. ולכן יהיה להם מחסה ומגן בפני הכפירה, בתנאי שהם לא יבחרו לצאת מתחתיו.