אם הקב"ה "נותן לחם לכל בשר", למה עניים צריכים לקבץ נדבות? ולמה הקב"ה לא מעניש את הרשעים כבר בעולם הזה?
מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ (משלי כח, ח).
יש בעולם אנשים שמנסים רק לקחת לעצמם, ולא אכפת להם מה יהיו התוצאות. אדם כזה, למשל, ינסה לרבות את הונו בכל דרך, גם על ידי לקיחת ריבית מאנשים שאין להם ברירה. על ידי זה הוא יוצר דלים בעולם, אחרי שהם מפסידים את כספם בתשלומי הריבית הגבוהים שלו. אבל אותו זה לא מעניין, העיקר שההון שלו מתרבה. כמובן שמעבר לסכום מסויים, אין לו מה לעשות עם כל כך הרבה הון. אבל גם זה לא עוצר אותו מלקחת כמה שהוא רק יכול.
יש אנשים בעולם שמנסים רק לתת לאחרים, ולא מחפשים לקחת לעצמם כלום. אדם כזה, למשל, יתן לדלים מתנת חינם, ככל יכולתו. אותם דלים שנוצרו על ידי מי שלקח ריבית, יקבלו את מה שחסר להם מחונן הדלים הזה. כמובן, כיון שהוא לא מחפש לעצמו כלום, גם לא יהיה לו הרבה כסף לתת להם.
הקב"ה מסדר את הפער הזה. בדרכים מסובכות וארוכות, הקב"ה לוקח את הכסף הלא נצרך שיש ללוקח הריבית, ומעביר אותו לחונן הדלים, כדי שיהיה לו מה לתת להם. כך שבסופו של דבר, הכסף שנלקח מהדלים בצורת עושק, חוזר אליהם בצורת חסד.
אלא שכאן נשאלת השאלה: אם הקב"ה במילא מתערב בעולם ומעביר כסף מכאן לכאן, למה מראש הוא מאפשר לקחת מהדלים ולעשוק אותם, רק כדי להחזיר בסופו של דבר את הכסף אליהם בדרך עקיפה? לא עדיף לעשות נס פשוט יותר, ולמנוע את לקיחת הריבית מראש? למצוא מי שילוה לדלים בלי ריבית, או לדאוג שרק לאנשים צדיקים יהיה כסף להלוות? כך לכל אחד יהיה את מה שהוא הרוויח ביושר, לא יהיו כל כך הרבה דלים ומסכנים, ולא יצטרכו אנשים טובים לחסוך מעצמם כדי לפרנס עניים. אפשר יהיה למנוע את העושק, ולא להצטרך את החסד.
התשובה היא שהקב"ה לא ברא עולם שמטרתו שלכל אחד יהיה כל מה שהוא צריך. לא צריך יותר ממבט קצר, כדי להבין שהעולם ממש לא בנוי לזה. הקב"ה ברא עולם, שהעיקר שלו הוא הבחירה החופשית בין טוב לרע. עולם שבו אפשר לבחור ברע, ויש לאנשים סיבות לעשות את זה, ואפשר לבחור בטוב.
אם הקב"ה היה מונע את האפשרות לעשוק, לא היתה בחירה חופשית ברע. והאפשרות הזו עוזרת גם לצד השני: כיון שיש אפשרות לעשוק, אנשים צדיקים יכולים לבטא את הבחירה החופשית הטובה שלהם ולחנון דלים. החוסר והדלות יוצרים את מגרש המשחקים שבו הטוב יכול לבוא לידי ביטוי, וזו המטרה. לבעיה הטכנית, מאיפה יהיה להם כסף, הקב"ה ידאג. אבל לשנות את היכולת לרצות טוב או רע, הקב"ה לא משנה.
הנמשל הוא שכר ועונש בעולם הזה, לעומת שכר ועונש לעולם הבא:
הקב"ה לא מעביר את הכסף דווקא מהמלוה בריבית, יש הרבה מקורות של כסף להעביר מהם אל חונן הדלים. אין עקרון בעולם שמחייב שמי שהרוויח כסף בצורה לא ישרה יפסיד אותו מיד, בהחלט יכול להיות "רשע וטוב לו". ולעומת זאת, לא לכל חונן דלים יהיה כסף לאכול בעצמו. הרע יכול להצליח בעולם הזה, הטוב יכול להפסיד.
החשבון נסגר רק בעולם הבא. מרבה הונו בנשך ותרבית מפסיד אותו עם עזיבתו את העולם הזה. ההון הזה נשאר כאן, ואיתו לא בא דבר ממנו, רק הרע שעשה בעולם, בא איתו לפני כסא הכבוד.
אבל דווקא הרע שהוא עשה, דווקא ההון שהוא ריבה, גרם לדלים. ולכן מאפשר שכר לעולם הבא, למי שחנן אותם. הרשע יוצר את המציאות החסרה שהצדיק משלים, ובזכות זה הצדיק מקבל הון לעולם הבא. כך שמי שריבה הונו בנשך ותרבית, קבץ הון מקביל לעולם הבא לחונן הדלים.
ושוב, נשאלת השאלה, למה הקב"ה נותן את השכר והעונש רק בעולם הבא, שנסתר מעינינו כאן, ולא נותן כבר בעולם הזה שכר ועונש. כך כולם היו רואים שמשתלם לעשות את הטוב, ושלא משתלם לעשות את הרע, וכולם היו עושים טוב.
והתשובה זהה: הרצון הוא העיקר. המטרה אינה שכולם יעשו את רצון ה', כי זה משתלם להם. המטרה היא שאנשים יבחרו בטוב כי הוא טוב. ולכן צריך שהרע ישתלם בעולם הזה, כדי לאפשר בחירה בו. ולכן הטוב לא בהכרח משתלם בעולם הזה, כדי שלא יבחרו בטוב כדי להרוויח, אלא מצד שהוא טוב.